סע"ש 26698-05-22

תקציר

**ניתוח פסק דין – סע"ש 26698-05-22 בית הדין האזורי לעבודה חיפה** **מבוא** פסק הדין דנן עוסק בתביעה שהגיש עובד לשעבר (להלן: "התובע") נגד מעסיקתו לשעבר וחבר הנהלתה (להלן: "הנתבעים"), בגין הפרת חובת המעסיק לבטח את התובע בהסדר ביטוח פנסיוני, כנדרש על פי חוק. התביעה הוגשה בגין אירוע עלפון שאירע לתובע בשנת 2015, אשר לטענתו גרם לאובדן כושר עבודה מלא. התובע עותר לפיצוי בגין אובדן זכויות פנסיוניות, לרבות פנסיית נכות. **רקע עובדתי והליכים משפטיים** התובע הועסק בחברה בתקופות שונות, בין השנים 2009/2012 עד 2015. במהלך תקופת העסקתו, החברה לא הפקידה עבורו כספים לקרן פנסיה. בשנת 2015, נפגע התובע באירוע ביתי של עלפון. לטענתו, בעקבות האירוע החל לאבד את כושר עבודתו, ובשנת 2021 עבר ניתוח להחלפת מסתם לבבי, בעקבותיו איבד את כושר עבודתו לצמיתות. התביעה הוגשה בשנת 2022, לאחר שהתובע הוכר כנכה בביטוח הלאומי. הנתבעים העלו טענות מקדמיות שונות, לרבות התיישנות, שיהוי והעדר עילה. בית הדין דחה את הטענות המקדמיות, אך קבע כי תביעתו של התובע התיישנה לגבי הפקדות שהיה על החברה לבצע לפני מאי 2015. במהלך ההליך, התובע תיקן את כתב תביעתו, צירף חוות דעת רפואית, והתקיים הליך הוכחות ממושך. **טענות הצדדים** **טענות התובע:** * החברה והנהלתה הפרו את חובתם לבטח את התובע בהסדר ביטוח פנסיוני, לרבות כיסוי בגין אובדן כושר עבודה, מכוח צווי הרחבה רלוונטיים. * בעקבות האירוע הביטוחי, איבד את כושר עבודתו באופן מלא או חלקי, ולכן זכאי לפיצוי בגין אובדן זכויות פנסיוניות, לרבות פנסיית נכות. * התובע טען לרצף העסקה משנת 2009 ועד 2015. * יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את מנהל החברה באופן אישי. **טענות הנתבעים:** * התובע התפטר לפני האירוע הביטוחי, והאירוע עצמו לא היה משמעותי. * לא הייתה מוטלת עליהם חובה לבטח את התובע בביטוח אובדן כושר עבודה. * התובע עבד אצל מעסיקים אחרים לאחר האירוע, ולכן לא איבד את כושר עבודתו. * התובע קיבל מהחברה תשלומים בשנת 2016, המהווים סילוק סופי של כל תביעותיו. * אין עילה להרמת מסך ההתאגדות. * התובע אינו מוכיח את נכותו, תקופתה ושיעורה באופן מספק. **דיון והכרעה** בית הדין חילק את הדיון לשני פרקים עיקריים: יחסי העבודה בין הצדדים, והיבטי הנכות והזכאות לפנסיית נכות. **א. יחסי העבודה:** 1. **תקופת העבודה ורציפותה:** בית הדין קבע כי הוכחה רציפות העסקה של התובע בחברה משנת 2009 ועד 2015, תוך הכרה בהעברות בין המעסיקים השונים (החברה ואחיו של איאד) ככאלו שלא הפרידו עבודה אמיתית. נקבע כי התובע עבד באותה עבודה ובאותו תפקיד. 2. **מועד וסיבת סיום העבודה:** בית הדין קבע כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 11.5.2015, ולא במועד מוקדם יותר כטענת הנתבעים. עם זאת, לא הוכח כי החברה היא שיזמה את ניתוק יחסי העבודה (פיטורים), אלא שהתובע הפסיק לעבוד בעקבות האירוע הביטוחי. 3. **שכר קובע:** נקבע כי השכר שהיה על החברה לבטח את התובע בגינו הוא 7,630 ש"ח, כחישוב ממוצע של כל תקופת העבודה. 4. **חובת ביטוח פנסיוני:** בית הדין קבע כי החברה הפרה את חובתה לערוך לתובע הסדר ביטוח פנסיוני, בהתאם לצווי ההרחבה הרלוונטיים (צו ההרחבה הפנסיוני וצו ההרחבה הענפי בענף הבניין), אשר חלו עליה מכוח עיסוקה בעבודות בנייה ושיפוצים. נקבע כי ההסדר הפנסיוני שהיה צריך להיעשות היה במסלול ברירת המחדל של קרן הפנסיה מגדל מקפת. 5. **כיסוי בגין אובדן כושר עבודה:** נקבע כי החובה לבטח את העובד בביטוח אובדן כושר עבודה הינה חלק בלתי נפרד מהחובה לערוך הסדר פנסיוני מקיף, וזאת בהתאם לדין ולצווי ההרחבה. 6. **תשלומים שקיבל התובע:** בית הדין קבע כי אמנם התובע קיבל מהחברה סכום כולל של 55,000 ש"ח כ"גמר חשבון" עבור תקופת עבודתו, אך תשלום זה אינו מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיו, ובפרט לא של תביעתו לפיצוי בגין אובדן זכויות פנסיוניות. לא הוצג ויתור מפורש מצד התובע על זכויות אלו. 7. **הרמת מסך ההתאגדות:** בית הדין דחה את טענת התובע להרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי של מנהל החברה. נקבע כי לא הוכחו התנאים הנדרשים בחוק החברות להרמת מסך, כגון תרמית, עירוב נכסים או נטילת סיכון בלתי סביר. **ב. קיום נכות, תקופת הנכות ושיעורה:** 1. **אירוע ביטוחי:** בית הדין אישר כי ביום 11.5.2015 אירע לתובע אירוע של עלפון בביתו, ואושפז בבית החולים. עם זאת, נקבע כי התיעוד הרפואי לא תמך בממצאים נוירולוגיים או קרדיולוגיים משמעותיים בעקבות האירוע עצמו, וכי חלקים מגרסת התובע לגבי האירוע לא היו עקביים. 2. **קשר סיבתי בין האירוע לנכות:** בית הדין קבע כי לא הוכח קשר סיבתי רפואי בין אירוע העילפון לבין הנכויות שגילה התובע לאחר מכן (ליקוי נוירולוגי DVA ובעיה לבבית). נקבע כי האירוע "חשף" את הליקויים ולא "גרם" להם. 3. **הוכחת נכות ותקופתה:** * **תקופת אובדן כושר עבודה מלא (11.5.15-30.10.16):** נקבע כי התובע לא הוכיח תקופת אובדן כושר עבודה מלאה של למעלה מ-90 יום רצופים, כנדרש בתקנון קרנות הפנסיה. בנוסף, מכתב של עורך דינו הקודם הצביע על כך שהתובע היה כשיר לשוב לעבודה. * **תקופת אובדן כושר עבודה חלקי (1.11.16-31.8.20):** נקבע כי התובע לא הוכיח את טענתו לאובדן כושר עבודה חלקי בתקופה זו, בין היתר, לאור העובדה שעבד במספר מקומות עבודה. העדויות והמסמכים שהוצגו לא היו עקביים ולא סיפקו הוכחה מספקת להיקף חלקי של משרה. * **תקופת אובדן כושר עבודה מלא (מ-4.2.21 ואילך):** בית הדין דחה את קביעות המומחה מטעם התובע, לפיהן התובע נמצא באי כושר עבודה מלא החל מפברואר 2021. נקבע כי חלק מהאבחנות הרפואיות שפורטו בחוות הדעת מאוחרות למועד זה, ולא הוכח כי הן קשורות באופן סיבתי לאירוע הביטוחי. 4. **תקופת אכשרה:** בית הדין דחה את טענת הנתבעים כי התובע אינו זכאי לקצבת נכות בשל "מחלה קודמת" או תקופת אכשרה. נקבע כי תקופת ההעסקה הכוללת (מעל 60 חודשים) עומדת בדרישות, וכי הנתבעים לא הוכיחו שהמחלות החלו לפני הצטרפותו לקרן. 5. **הנזק האקטוארי:** בית הדין קבע כי התובע לא צירף חוות דעת אקטוארית להוכחת הנזק הכספי הנטען. כמו כן, בשים לב להתיישנות התביעה והתקופה הקצרה של ההפרות שהתיישנותן לא חלה (חודשים בודדים), נקבע כי לא ניתן להוכיח נזק אקטוארי משמעותי. **הכרעת הדין** בסופו של דבר, בית הדין דחה את התביעה כולה. נקבע כי על אף שהחברה הפרה את חובתה לבטח את התובע בהסדר פנסיוני, התובע לא הוכיח כי איבד את כושר עבודתו בעקבות האירוע הביטוחי, לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע לנכויות מאוחרות, ולא הוכח הנזק האקטוארי הנטען. **היבטים משפטיים חדשניים/מגמות בפסיקה:** * **רצף העסקה בין מעסיקים שונים:** הדגשת החשיבות של בחינת מהות הקשר התעסוקתי גם כאשר ישנם שינויים פורמליים במעסיק, במיוחד בהקשר של חברות משפחתיות. בית הדין קבע כי לא הייתה הפרדה אמיתית בין הדיווח על התובע כעובד שכיר אצל השאם וכעובד החברה, וכי יש להביא את תקופת העבודה אצל השאם בחישוב הוותק לצורך זכויות. * **חובת ביטוח פנסיוני כחובה מוחלטת:** אישור מחדש של ההלכה הפסוקה כי חובת המעסיק לבטח את העובד בהסדר פנסיוני היא חובה קוגנטית ומוחלטת. * **הוכחת נזק אקטוארי:** הדגשת החובה המוטלת על עובד התובע פיצוי בגין הפסד זכויות פנסיוניות, להוכיח את הנזק בפועל באמצעות חוות דעת אקטוארית. במקרה זה, אי הצגת חוות דעת כזו, בשילוב עם טענות התיישנות, היוו גורם מרכזי לדחיית התביעה. * **התיישנות ומועד קום העילה:** הבהרת כי עילת התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות פנסיוניות קמה במועד שבו היה על המעסיק לבצע את ההפקדה, ולא במועד קרות האירוע המזכה בפנסיה. הדבר מוביל לכך שרק הפקדות שלא התיישנו (שבע שנים אחורה ממועד הגשת התביעה) יכולות להוות בסיס לתביעה. * **חוסר אמון בגרסת התובע:** הדגשת חשיבות האמינות של התובע ועקביות גרסתו, במיוחד כאשר היא נתמכת בראיות רפואיות חלקיות או סותרות. בית הדין מתייחס לרושם שהותיר התובע בעדותו. * **דחיית תביעת הרמת מסך:** הדגשת הצורך בתשתית ראייתית מוצקה ומוכחת להוכחת נסיבות המצדיקות הרמת מסך, מעבר להפרת חוקי עבודה גרידא. **סיכום** פסק הדין מדגיש את האחריות המוטלת על מעסיקים לעמוד בחובותיהם כלפי עובדיהם בתחום הביטוח הפנסיוני. עם זאת, הוא גם מדגיש את הנטל המוטל על עובדים להוכיח את תביעותיהם, במיוחד בנוגע לקשר סיבתי, היקף הנכות, והנזק הכספי הנגרם. התנהלות הליך ותיעוד ראייתי מהימן הם קריטיים להצלחת תביעות מסוג זה.