עפ"ת 16612-03-11

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור. החלטתו של בית משפט קמא לקבל את הסדר הטיעון ואת עונשו של המערער התבססה על שיקולים לגיטימיים. ההיסטוריה הענפה של המערער בעבירות תנועה, לרבות מקרים רבים של נהיגה ללא רישיון ונהיגה בזמן פסילה, מעידה על זלזול בוטה בחוק ובעונשי העבר. בית המשפט מדגיש את הצורך בהטלת עונש מרתיע, ובמקרה זה ראוי העונש המוסכם בהסדר הטיעון, הכולל מאסר. בית המשפט מכיר בעיקרון הכללי של כיבוד הסדרי טיעון, אך במקרה חריג זה מוצדק לסטות ממנו. התנהגותו של המערער בעבר, לרבות המשך נהיגה למרות פסילות קודמות, מלמדת כי עבודות שירות אינן ראויות. בית המשפט מבהיר את תפקידו של הממונה בהערכת ההתאמה לעבודות שירות ומדגיש כי קביעת העונשים נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, גם במסגרת הסדר טיעון. זאת ועוד, הערכת המנכ"ל את אי התאמתו של המערער לעבודות שירות מבוססת על שיקולים ענייניים והתנהלות בעבר. העונש שהטיל בית משפט קמא הוא סביר ואינו מצדיק התערבות בערעור. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערער נדרש להתייצב ולהתחיל לרצות את עונשו.