ע"ש 7163/99

תקציר

בעל נכס מחוץ לגבולות תוכנית המתאר המקומית של גילה רכש את הקרקע בשנת 1991 תמורת 20 אלף דולר לדונם. בשנת 1991 קיבלה תוקף לתוכנית בנייה אשר ייעדה חלק מהנכס לכביש העובר בחלקו הצפוני ובכך הפקיעה אותו. זה הפחית משמעותית את ערך הנכס ופיצל אותו לשלושה חלקים. הבעלים תבע פיצויים מהוועדה המקומית לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, שהוועדה דחתה, מה שהוביל את הבעלים למנות שמאי מכריע. השמאי המכריע הגיע למסקנה כי נגרם נזק לרכוש ויש לפצות אותו בסך 103,930 דולר. הוועדה המקומית ערערה על החלטה זו לוועדת הערר לתכנון ובנייה, שדחתה את הערר. לאחר מכן ערערה הוועדה המקומית לבית המשפט וטענה כי השמאי המכריע קבע קביעה מבלי להתחשב בגורמים הרלוונטיים. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי יש לפרש את הביטויים "ערעור" ו"בשאלה משפטית" באופן רחב, מה גם שהערעור נדון לראשונה בפני משפטן. בית המשפט קבע כי מעמדו של השמאי המכריע דומה לבורר, וניתן לערער על החלטתו רק מטעמים מצומצמים. בית המשפט מצא כי השמאי המכריע שגה בהערכת שווי הנכס בכך שהתעלם ממחיר הרכישה והסתמך על הערכות שווי אחרות. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי לא הייתה ציפייה סבירה לפוטנציאל בנייה עתידי, ומשכך לא נגרם נזק לנכס. לפיכך, הערעור התקבל, וחובת הפיצוי בוטלה. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערער.