בש"פ 8497/19

תקציר

בעיון בהודעת הערעור ובהחלטות קודמות רלוונטיות, התקבלה המסקנה לדחות את הערעור. לרשם בתי המשפט שיקול דעת משמעותי בעניינים כאלה, והתערבות בערעור היא נדירה, אלא אם נפלה טעות ברורה. מבחינה היסטורית, ערעורים על פסקי דין של בית הדין הארצי נדונו בבית המשפט העליון עם מועד אחרון להגשה של 30 יום, בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין ותיקוניו. עם זאת, תיקון מס' 32 מגדיר כיום את בית המשפט המחוזי בירושלים כערכאת ערעור, כלומר אין חקיקה מפורשת הקובעת מועד אחרון לערעורים לבית המשפט העליון. עם זאת, פסיקות עקביות שומרות על מסגרת הזמן של 30 יום להגשה. המקרה הנדון מדגיש את הקריטריון להארכת זמן, המחייב "טעמים מיוחדים", שהוא מחמיר יותר מאשר בתיקים פליליים אך מקל יותר מאשר בעניינים אזרחיים. המערער טען לאי הבנה של החוק, אך זו לא עמדה בסטנדרט הנדרש, שכן טעויות כאלה חייבות להיות טעויות שאדם סביר עלול לעשות. הרשם לא מצא סיבה מוצדקת לעיכוב, מה גם שבדיקה פשוטה הייתה מבהירה מועדים. גורמים נוספים נגד המערער כללו שיהוי משמעותי וסיכויי הצלחה נמוכים בערעור, מה גם שמדובר בהליך של "גלגול רביעי", שניתן בדרך כלל במשורה. יתר על כן, טענות בדבר חומרת הענישה או פגמים פרוצדורליים לא הספיקו לערעור. לפיכך, הערעור נדחה ביום 31.12.2019.