ע"פ 9238/03
פסק-דין עליון
תקציר
מדינת ישראל הייתה המשיבה בפסק דין בעניין ערעור פסילה. התיק המקורי כלל כתב אישום נגד איציק דיין ואחיו ברוך דיין בגין תקיפה ואיומים במהלך פגישת עסקים. מעצרו של ברוך דיין הוארך על ידי השופט שטיין, שדן גם בבקשה לצו המעצר. בשל פסילתו העצמית של השופט בלטמן משמיעת התיק העיקרי בשל היכרות מוקדמת עם עד, הועבר התיק לשופט שטיין. איציק דיין ביקש מהשופט שטיין לפסול את עצמו בטענה למשוא פנים בשל חשיפה לראיות פסולות. בית המשפט דחה את הבקשה והוביל לערעור. בערעור נטען כי חשיפתו של השופט שטיין לראיות, לרבות תיק החקירה, יצרה מראית עין של משוא פנים. עם זאת, הערעור נדחה, שכן בית המשפט קבע כי אין חשש ממשי למשוא פנים. למרות שנחשף לחלק מהראיות, השופט לא הסיק מסקנות ונמנע מלהכריע באשמתו של המערער. בנוסף, קיים פער זמנים סביר בין דיון הארכת המעצר לבין הדיון לגופו של עניין, ובית המשפט הדגיש את ההבחנות בין תפקידי האחים לבין עברם הפלילי. תחושות סובייקטיביות של משוא פנים לא היו מספיקות, והשופט היה מסוגל מבחינה מקצועית לנהל משפט הוגן. ההחלטה אישרה מחדש את דחיית בקשת הפסילה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 9238/03 איציק דיין נ' מדינת ישראל, עליון (23.11.2003)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.