ע"א 1477-04-16

תקציר

מדובר בהסכם שכירות מוגן שנחתם בין המשיב, בעל נכס בחיפה, לבין המערערים בשנת 1987. המשיבים תבעו את המערערים בשנת 2003, בדרישה לבטל את חוזה השכירות ולפנות את המערערים מהנכס בטענה של מספר הפרות של תנאי החכירה על ידי המערערים. ההפרות כללו שימוש בנכס למטרות אחרות מאלה המפורטות במושכר, העברת זכויות החכירה לצד שלישי, ביצוע שינויים בנכס ללא הסכמת הבעלים ופלישה לנכס סמוך השייך למשיבים. בית משפט השלום פסק לטובת המשיבים והורה למערערים לפנות את הנכס, לשלם למשיבים דמי שימוש הולמים ולכסות את הוצאות המשפט. המערערים ערערו על פסק דין זה. ערכאת הערעור דחתה את הערעור על צו הפינוי, ומצאה ראיות מספיקות להפרת הסכם השכירות על ידי המערערים, לרבות שימוש בנכס למטרות שלא פורטו, העברת זכויות לצד שלישי וביצוע שינויים בלתי מורשים. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור בעניין דמי השימוש המתאימים. בית המשפט הורה למערערים לשלם 264,513 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית משנת 2003, השנה בה הוגשה התביעה. התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת לקבוע את השווי הכספי של הבנייה ויציקה של הגג מעל חלקו המערבי של הנכס, אשר יקוזז מדמי השימוש. כן חויבו המערערים לשאת בהוצאות חוות הדעת המשלימה של מומחה בית המשפט.