סע"ש 35488-10-18

תקציר

התובעת, עובדת מינהל התרבות במשרד התרבות, טענה כי מונתה ללא מכרז לתפקיד ניהולי של "מנהלת שיפוצים" וביקשה סעד כספי מקביל. עוד טענה כי המשרד הפלה אותה לרעה בקידומה והציב מכשולים לקידומה בשל מוצאה האתיופי. המשרד טען כי התובעת לא מונתה לתפקיד ניהולי וכי טענותיה לאפליה אינן מבוססות. בית המשפט קבע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כי מונתה למנהלת מחלקה במינהל התרבות משנת 2013. מהראיות עולה כי תפקידו של התובע היה תפקיד זמני נוסף, אשר שודרג בהמשך לתפקיד רכזת תמיכה. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא מונתה לתפקיד ניהולי ולא קודמה במינהל התרבות בשל היעדר הליכים מקדימים הקבועים בחוק שירות המדינה (מינויים). לפיכך נדחו תביעותיה להפרשי שכר ולפיצוי כספי בגין אובדן זכויות סוציאליות. באשר לטענות האפליה, מצא בית המשפט כי התובעת לא הציגה ראיות מספיקות כדי להעביר את נטל ההוכחה למשרד. התובעת לא הוכיחה כי היא עומדת בתנאים או בכשירות לקידום לתפקידי ניהול במינהל התרבות. מהראיות עולה כי תפקידה של התובעת היה שונה מראשי מחלקות אחרים במינהל, והיא לא נכללה בקבוצת השוויון של ראשי מחלקות מקצועיות. לפיכך, המשרד לא הפלה אותה לרעה בקידומה. בית הדין דחה את טענות התובעת בדבר מכרזים פנימיים, איחוד דרגות עבודה ואי הענקת דרגות אישיות, שכן היא לא עמדה בקריטריונים הרלוונטיים. עוד קבע בית המשפט כי טענות התובעת בדבר חוסר תום לב ואפליה באי הקמת מחלקת שיפוצים פורמלית אינן מבוססות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעות התובע לסעד הצהרתי, פיצוי כספי ועוגמת נפש. התובע חויב לשלם למשרד הוצאות בסך 6,000 ₪.