ת"א 8189/06

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית שהגישו קטין ואמו כנגד אנשי הרפואה שטיפלו באם במהלך הריונה. בתביעה נטען כי הנתבעים כשלו במעקב, בדיקה ואבחון נאותים, וכתוצאה מכך נולד הילד במצב רפואי קשה. במסגרת התביעה, מינה בית המשפט את ד"ר נילי ינאי, רופאה בכירה בתחום האולטרסאונד והמיילדות, למתן חוות דעת מומחה. חוות הדעת שהגיש ד"ר ינאי הביאה את התובעים לתקן את כתב תביעתם, כזכותם לפי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, הנתבעים טענו כי התובעים מנצלים זכות זו על ידי הצגת עובדות, טענות ומסקנות שאינן קשורות לחוות דעתו של ד"ר ינאי, לרבות סוגיות הנוגעות למסמכים אבודים ותביעות רשלנות נוספות. הם ביקשו לדחות את כתב התביעה המתוקן. השופטת פתחה בפרשנות תקנה 136, והדגישה כי תיקון כתב תביעה חייב להיות קשור לחוות דעת המומחה ומבוסס על עובדות חדשות המתגלות בה. השופטת הסכימה עם הנתבעים כי מספר תוספות ומחיקות בכתב התביעה המתוקן אינן קשורות לחוות דעתו של ד"ר ינאי. אלה כללו טענות לרשלנות, מסקנות שהוסקו מהעובדות, ועניינים הנוגעים למסמכים אבודים וחוות דעת של מומחה אחר. השופטת ציינה כי חלקים מסוימים מכתב התביעה המקורי אף בוטלו ללא הליך מסודר. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת הנתבעים והורה לדחות את כתב התביעה המתוקן. התובעים חויבו לשלם 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לנתבעים 1 ו-2. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים, והשופטת הדגישה את הצורך לשמור על איזון בין חשיפת האמת לבין מניעת ניצול לרעה של זכויות התיקון.