ת"א 6150-04-11

תקציר

פסק דין זה עוסק באירוע טרגי שאירע במהלך מבצע צה"ל למעצר מבוקש בחברון. המבצע הסתיים במותו של אזרח חף מפשע, עומר סלים קוואסמי, שנורה במיטתו לעיני אשתו. יורשיו ותלוייו של קוואסמי הגישו תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל, שטענה כי מדובר ב"פעולת מלחמה" לפי חוק הנזיקין האזרחיים, ובכך מעניקה לה חסינות. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים. הנתבע הציג עדויות של שני חיילים שירו לעבר קוואסמי ומפקד יחידתם באותה עת, ואילו התובעים הציגו את עדותה של אשתו של קוואסמי, שנכחה באירוע. לאחר ביסוס הממצאים העובדתיים, הבהיר בית המשפט את ההשלכות המשפטיות. בית המשפט קבע כי פעולת צה"ל נועדה לעצור חמישה מחבלים משוחררים, בהם וול ביטאר, החשודים כאדם מסוכן בעל מעורבות בעבר בפעילות טרור. המבצע הוטל על יחידת עילית קרבית, יחידת דובדבן, בשל הסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בכך. במהלך הפעולה פרצו החיילים לבית שבו סברו כי ביטאר נמצא. בתוך הבית הבחינו החיילים בתנועות שגרמו להם להאמין כי נשקפת סכנה לחייהם, מה שגרם להם לירות לעבר מקור התנועות, שהתברר כקוואסמי, שנפצע אנושות. אשתו של קוואסמי טענה כי החיילים הרגו את בעלה בכוונה תחילה בדם קר, אולם בית המשפט דחה טענה זו. נקבע כי המבצע היה חלק ממשימה גדולה ומאורגנת יותר למעצר המבוקשים ולא היה סיכול ממוקד. בית המשפט קיבל את טענת הנאשמים כי החיילים סברו כי נשקפת להם סכנה מיידית וכי תגובתם הייתה סבירה בנסיבות העניין. השאלה המרכזית הייתה האם האירוע מהווה "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה). בית המשפט קבע כי פעולת צה"ל, מתחילתה ועד סופה, הייתה פעולה מלחמתית, בהתחשב באופי הפעולה, במיקום ובסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בה. יתר על כן, גם אם היה מדובר בתחילה בפעולת שיטור, תפיסת האיום של החיילים הפכה אותו לפעולה מלחמתית. לפיכך, למדינה הייתה חסינות על פי החוק, ותביעת הנזיקין נדחתה. למרות התוצאה המשפטית, בית המשפט הציע למדינה לשקול אפשרות להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט בשל הנסיבות הטרגיות של המקרה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.