ע"פ 20235-06-12

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות, אשר מצא את המערער אשם בביצוע עבירת פריצה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין וגזר עליו 22 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 150,000 ₪ לנפגע. בכתב האישום נטען כי המערער פרץ לחצרי חברת המובילים לישראל וגנב רכוש רב. בית משפט קמא הרשיע את המערער לאחר ששוכנע מראיות התביעה, לרבות טביעות אצבעותיו של המערער שנמצאו בזירה, וכשל המערער במתן הסבר סביר לנוכחותן. בערעור נטען כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי התביעה הוכיחה את התשתית העובדתית לעבירה ואת יחסה לגרסאות המערער. כמו כן, מבוקש לאפשר הגשת חוות דעת מומחה לגבי האפשרות לקבוע את גיל טביעות האצבע. בנוסף, הערעור מערער על חומרת העונש. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר את יסודות העבירה, לרבות יסוד הגניבה, המגן אף הוא על זכות ההחזקה. אשר לגרסאותיו של המערער, קבע בית המשפט כי בצדק דחה בית משפט קמא את הגרסה הכבושה שהוצגה על ידו בבית המשפט, אשר סותרת את חומר הראיות. עוד קבע בית המשפט כי אין הצדקה להגיש את חוות דעת המומחה בעניין טביעות האצבע, שכן גרסתו של המערער בדבר ביקורו הקודם באתר לא התקבלה. לבסוף, קבע בית המשפט כי העונש הולם ומידתי לחומרת העבירה, ולכן לא התערב בו.