תא"מ 59897-12-15

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע במחלוקת על שכר טרחת עורך דין בקשר לעסקת מקרקעין. לתובע, שמכר חלק בנכס, ולנתבע, בא כוחם המייצג, היו זיכרונות שונים לגבי שכר הטרחה המוסכם – התובע טען כי מדובר ב-1.5% מסכום המכירה בתוספת מע"מ, ואילו הנתבע עמד על כך שמדובר ב-25,000 ₪ בתוספת מע"מ. השופט, לאחר ששמע את ראיות הצדדים, הציע כי הנתבע יסכים ליישב את התביעה ללא פסק דין מנומק, בשל חששות מסוימים לגבי התנהלותו המקצועית של הנתבע והגרסאות הסותרות של התנאים המוסכמים. עם זאת, הנתבע ביקש פסק דין מנומק, אותו נתן בית המשפט. פסק הדין מדגיש את חשיבותו של הסכם שכר טרחה בכתב, במיוחד בהיעדר חוזה חתום, ומטיל את הנטל על עורך הדין להוכיח את שכר הטרחה המוסכם, בהתחשב במעמדו המקצועי ובפוטנציאל למחלוקות. במקרה זה, הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם לשכר הטרחה המוסכם, והתנהלותם לאורך כל ההליך עוררה שאלות. לעומת זאת, עדותו של התובע נחשבה אמינה יותר, ובית המשפט שיבח את כנותם בכך שעמד רק על ההפרש בין הסכום ששולם לבין הסכום בו הודו. משכך, קבע בית המשפט כי דין תביעת התובע להתקבל, ופסק להם סך של 21,058 ₪, בצירוף הוצאות וריבית ממועד הגשת התביעה.