פ"א 56/08

תקציר

הערעור מתייחס לשתי סוגיות עיקריות. הראשונה נוגעת לעתירה להארכת המועד למשפט, והשנייה נוגעת להליכי גבייה בגין קנסות שהוטלו. שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא בירר את זהות המבקש והיה עליו לדחות את הבקשה להארכת מועד המשפט בשל חוסר בהירות והסתרת עובדות. מנהל החברה, מר אודי אגא, טען כי קיבל לראשונה את ההודעה על הקנס בינואר 2008, שסותרת מסמכים המעידים על ניסיונות החברה לבטל את הקנס זמן קצר לאחר שהוטל. בית המשפט שגה גם בהסתמכו על טענות חדשות שהוצגו בתגובת החברה, שלא נתמכו בתצהיר. בנוסף, החברה נמנעה מלציין פרטים מהותיים בבקשתה, ובכך פעלה באופן בלתי סביר והצדיקה את דחיית העתירה. עם זאת, לבית המשפט נתונה סמכות להורות על עיכוב זמני של הליכי הגבייה כל עוד תלויה ועומדת בקשה להארכת מועד המשפט. לבית הדין לעבודה סמכות לדון בעבירות לפי החיקוקים הרלוונטיים אך לא להתערב בגביית קנסות מנהליים, הנופלים תחת פקודת המס (גבייה) וסמכות בתי המשפט האזרחיים. גם החלטת בית הדין האזורי לפסוק לחברה הוצאות משפט הייתה שגויה, שכן היא לא הייתה צד לההליך ותרמה לעיכוב ביישום החלטות בית המשפט. כמו כן, ערעור המדינה בדבר סמכותו של בית המשפט ליתן צו מניעה זמני בהליכי גבייה מתקבל. ההחלטה להאריך את מועד המשפט מבוטלת, ונמצא כי לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בהליכי הגבייה. הערעור מצליח במידה רבה, וחבות המדינה להוצאות המשפט של החברה מתבטלת.