ת"א 12461-05-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לתאונת דרכים אחורית, בה נפגע רכבו של התובע מרכבו של הנתבע. ישנן שלוש שאלות עיקריות שיש להכריע בהן: ראשית, הנסיבות שהובילו לתאונה והאחריות לה; שנית, הבעלות על רכבו של הנתבע; ושלישית, תוקפו של הכיסוי הביטוחי לרכב בעת התאונה. השופט מקבל את גרסת התובע לאירועים שהובילו לתאונה, ומוצא את הנתבע אחראי לאי שמירת מרחק סביר. נטל ההוכחה לכך מוטל על הנתבעת, אשר טענתה האגבית והכללית כי התובע בלם לפתע אינה מבוססת. השופט מציין כי נראה שהנאשם אף הודה באחריותו. בהתייחס לשאלת הבעלות על הרכב, מצדד השופט בטענת התובע כי הרכב נמכר לנתבעת ארבעה חודשים לפני התאונה. נשקלים מספר גורמים, ביניהם העברת הבעלות במשרד הרישוי, תשלום סימולטני של 6,000 ₪ ובקשת הנתבע לרשום את הרכב על שם אדם אחר בשל תיק פשיטת רגל תלוי ועומד. השופט מוצא כי עסקת המכר הושלמה, הרכב נמסר לנתבעת שהשתמשה בו כבעלים, והבעלות הועברה. בשאלת הכיסוי הביטוחי מדגישה השופטת כי הגישה הרווחת בפסיקה היא כי מכירת רכב מפקיעה את פוליסת הביטוח, והבעלים החדש אינו זכאי להטבות, למעט במקרה של ביטוח חובה לנזקי גוף. השופט דן בפסקי דין קודמים ומגיע למסקנה כי פוליסת הביטוח לרכבו של הנתבע פגה בעת התאונה. הטענות שהעלתה הנתבעת בדבר תחולת הפוליסה נדחות, שכן הן הועלו בשלב מאוחר מדי של ההליך, ומהוות הרחבה של חזית ההגנה. יתר על כן, מדובר במקרה של פוליסת אחריות, שהיא אישית למבוטח, והנתבעת לא עמדה בתנאי הכיסוי. השופט מורה לנתבע לשלם לתובע 89,431 ₪ בתוספת ריבית והוצאות. התביעה נגד הנתבע השני נדחית. הודעת הצד השלישי נדחית אף היא, והנתבע נדרש לשלם את הוצאותיהם המשפטיות של הצדדים השלישיים. הסכומים ישולמו תוך 45 יום.