ע"א 327/88

תקציר

בפסק הדין נקבע כי על פי סעיף 233 לפקודת החברות, הסדר שהושג בין חברה לנושיה יכול להיות מאושר על ידי בית המשפט ולחייב את כל הנושים, גם אלה שלא הסכימו לו. זאת, כדרך להגן על החברה ונושיה מפני מצוקה כלכלית. ההסדר, המתייחס לכלל נכסי החברה, לרבות הנכס העיקרי הקשור לפרויקט נופים, מחייב את כל הנושים הבלתי מובטחים וממצה את זכויותיהם כלפי החברה. המערערת, שהיא נושה בלתי מובטחת של החברה, ניסתה להוכיח את חובותיה לנאמן ההסדר אך ללא הצלחה, מה שהוביל אותה לערער לבית המשפט המחוזי. לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את החלטת הנאמן, ביקשה המערערת להפוך אותה באמצעות פסק דין זה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסדר הפשרה, שעניינו זכויות כספיות, חל גם על המערערת ודוחה את תביעתה. עוד צוין בפסק הדין כי תפקידו של הנאמן בהכרעה בתביעות נושים הוא תפקיד שיפוטי, ועל החלטותיו ניתן לערער רק לבית המשפט המחוזי. ככלל, פסק הדין תומך בהחלטה הקודמת ומדגיש את סופיותו ואופיו המחייב של הסדר הפשרה לפי סעיף 233, דוחה את תביעת המערערת ומורה לה לכסות את הוצאות המשיבים.