הפ"ב 41795-10-12

תקציר

פסק הדין דן בחוק ההתיישנות ומוצא כי הבקשה הוגשה בתוך פרק הזמן המותר וטענת ההסרה על בסיס חוק ההתיישנות נדחית. הכלל לביטול פסק בוררות, כאשר אין מחלוקת על סמכותו של הבורר, הוא כי יש לעשות זאת מכוח חוק הבוררות. פסק הדין שב ומדגיש כי לא ניתן לבטל את פסק הבוררות אם ניתן לבטלו באופן חלקי. פסק הבוררות הראשון, שבו נקבע כי גרוס חייב לחיים טובול 519,958 שקל, אושר ולא ניתן לערער עליו, ובכך נמנע מטובול לתבוע כספים נוספים מגרוס. עם זאת, ההחלטה המשלימה אינה מאושרת כקביעה חלוטה. עוד נקבע בפסק הדין כי לא הייתה המחאת זכות כדין בין טובול לאפרים טובול, והחברה אינה צד לבוררות. בנוסף, מעמדו של חיים טובול כפושט רגל משמעו שהוא אינו יכול לתבוע, ולא ניתן לאכוף את פסק הבוררות עד להשלמתו בנוגע לזיכויים של גרוס. בית המשפט מורה כי יש להשלים את הליך הבוררות כדי לקבוע את הסכום הסופי שגרוס חייב, וקובע לוח זמנים להליך זה. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין נפסקים לגרוס, וכל צד אחראי להוצאותיו. לבסוף, פסק הדין מדגיש כי אם מוגשת בקשה חדשה בדבר השלמת הבוררות, יש לפתוח תיק חדש.