ע"א 6201-08-17

תקציר

פסק הדין דן בזכאותם של המערערים למעמד של דיירים מוגנים בקיוסק עסקים לאחר פטירת הדייר המקורי, אמם, ולאחר מכן מות אביהם, שהיה במעמד של דייר נגזר. בית המשפט קובע כי האם המנוחה הייתה דיירת נגזרת ולא דיירת מקורית, שכן היא לא חתמה על הסכם השכירות ולא הוכיחה בעלות משותפת בקיוסק. שני הילדים, בן ובת, נחשבים לדיירים דחויים. בית המשפט בוחן את הפרות הסכם השכירות הנטען על ידי המשכיר המשיב, לרבות אי סדרים בבנייה, אי תשלום דמי שכירות, הפעלה ללא רישיון עסק והפעלת הנכס בניגוד למטרות המוסכמות. נמצא כי המערערים ביצעו הפרות מרובות ושיטתיות של ההסכם, לרבות שינוי אופי העסק מקיוסק למסעדה, ופעלו ללא רישיון במשך שנים רבות. בית המשפט מגיע למסקנה כי ההפרות מקימות עילה לפינוי וכי המערערים אינם זכאים לסעד של צדק, למרות הפגיעה בפרנסתם. החלטה זו מתבססת על אופיין השיטתי והמתוכנן של ההפרות, לרבות אי תיקונן במהלך המשפט, ועל היותם של המערערים דור שלישי לדיירים. השופט מציין כי הנטייה למתן סעד הוגן פחתה עם הזמן, במיוחד בחוזי שכירות עסקיים, וכי ההפרות משנות את מהות הבניין. המערערים מצווים לפנות את הנכס עד ליום 1.3.19 ולשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.