ע"א 29164-10-16

תקציר

זהו סיכום פסק הדין בערעורו של סלומון אלכסנדר זנו ובערעורו הנגדי של אופיר לוגסי בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתו של זנו נגד לוגסי. זנו ניהל סוכנות תיווך נדל"ן ולוגסי עבד כקבלן עבור הסוכנות. הם חתמו על הסכם הקובע את התחייבויותיו של לוגסי ואת זכאותו לפיצוי בגין השירותים שניתנו. ההסכם כלל גם סעיף אי תחרות. לוגסי עזב את הסוכנות ופתח סוכנות משלו בקרבת מקום, תוך שהוא לכאורה מנצל לרעה את פרטי הלקוחות של זנו ופוגע במוניטין ובעסקים שלו. זנו תבע את לוגסי על נזקים שונים, בהם אובדן רווחים ופגיעה במוניטין, אך בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הסכים עם מרבית פסקי הדין של בית המשפט המחוזי, אך חלק על תחולתו של חוק המתווכים במקרקעין על ההסכם בין זנו ללוגסי. בית המשפט העליון קבע כי החוק חל על מערכת היחסים בין מתווכי נדל"ן ללקוחות ואינו מכסה את החוזה בין זנו ללוגסי. לכן, זכאותו של זנו לתשלום מלוגסי צריכה להתבסס על הסכמתם ולא על החוק. בית המשפט החליט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת של העסקאות שבוצעו בתקופת ההסכם (מינואר 2012 ועד סוף מאי 2013) ולקבוע האם לוגסי הפר את ההסכם וכמה פיצוי צריך זנו לקבל. בית המשפט המחוזי התבקש גם לבחון האם ההסכם חל על עסקאות שביצע לוגסי באופן אישי ועל עסקאות שניהל אחיו של לוגסי בסיועו של לוגסי. בית המשפט העליון ביטל את ההוצאות שנפסקו לזנו והורה לאוצר להחזיר את הפיקדונות לשני הצדדים.