בג"צ 3846/91

תקציר

העתירה בפני בית המשפט היא להתערב בהחלטת סירובו של היועץ המשפטי לממשלה להעמיד את הנגבי לדין בגין עדות שקר. העתירה מתבססת על עדותו של הנגבי במשפט פלילי, שבה הכחיש כי כתב את המילים "הצעתו של אלי אברה" בפרוטוקול ישיבה מיום 22.9.80. היועץ המשפטי לממשלה נימק את החלטתו שלא להעמיד את הנגבי לדין בכך שאין די ראיות להוכיח כי עדותו של הנגבי הייתה שקרית ביודעין, מרכיב מרכזי בעבירת עדות השקר, מעבר לספק סביר. חלוף הזמן – שש שנים בין הפגישה לעדותו של הנגבי – הקשה על קביעת כוונתו של הנגבי. בית המשפט אמנם הכיר בכך שעדותו של הנגבי העלתה חשדות כבדים, אך הכיר בקושי להוכיח כוונה פלילית ובשיקול הדעת הנתון ליועץ המשפטי לממשלה בבואו להחליט אם להעמידו לדין. בית המשפט, לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות, לא הצליח להגיע למסקנה כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה היא בלתי סבירה בעליל, וזהו הסף להתערבות שיפוטית. לפיכך, העתירה נדחתה, מתוך הבנה כי העותר לא נשא בהוצאות. לפסק דינה של השופטת אור הצטרפו השופטים לוין וגולדברג.