ת"א 55123/03

תקציר

פסק הדין דן בזכויות הדיירים כמפורט בחוק, תוך הדגשה כי על הנתבע מוטל הנטל להוכיח את מעמדו כדייר מוגן. השופט מבהיר את מעמדו של הדייר המנוח ומגיע למסקנה כי לתובע לא הייתה עילת פינוי, ולכן המנוח היה דייר מוגן. לאחר מכן, השופט בוחן אם הנתבע הוא דייר מוגן על פי החוק. השופט מקבל את טענת הנתבע כי התגורר עם סבו לפחות חצי שנה לפני מותו וכי לא הייתה לו דירה אחרת לגור בה באותה עת. השופטת תומכת טענה זו בעדויות של שני עדים אובייקטיביים, בעוד התובע אינו מביא כל ראיה לכך. כמו כן, השופטת סבורה לטענת הנאשם כי לא הייתה לו אפשרות אובייקטיבית להתגורר בדירת הוריו בשל הצפיפות, וכי מצבו הנפשי לא איפשר לו להתגורר בה. לפיכך, השופט פוסק לטובת הנתבע, מכיר בו כדייר מוגן, ומורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע ואת שכר טרחת עורך הדין. החלטה זו מתבססת על הראיות והעדויות שהובאו בבית המשפט, ועל פרשנותו של השופט לחוקים הרלוונטיים.