בג"צ 5439/09

תקציר

במקרה משפטי זה, שתי עתירות הקשורות זו בזו עסקו בסכסוך קרקעות ליד ההתנחלויות קדומים וכפר קדום. הן העותרים והן המשיב מס' 3 טענו לזכויות בקרקע, אשר הפכו לשנויות במחלוקת כאשר המשיב מס' 3 גידר את השטח ונטע מטע זיתים בשנת 2007. ראש המנהל האזרחי הורה על פינויו של המשיב 3, החלטה שבוטלה על ידי ועדת העררים הצבאית. העותרים ביקשו להחזיר את צו הפינוי, תוך ערעור על החלטת הוועדה, ואילו המשיב 3 ערער על הפינוי בעתירה נפרדת. המדינה זיהתה פגמים משפטיים במסקנת הוועדה ותיקנה את הצו הרלוונטי בנוגע לשימוש משבש בקרקע. למרות שראש המנהל האזרחי הודיע על כוונתו לאכוף את הפינוי עד אוגוסט 2011, התמהמה המשיב מס' 3 בכך שפתח בתביעה אזרחית והגיש בהמשך בקשה לסעד. השימוש שעשה המשיב 3 בדיני המקרקעין העות'מאניים כדי להצדיק את המשך החזקתו נקבע בסופו של דבר כבלתי מהותי. בית המשפט מצא כי טענותיו, הן לפי סעיפים 78 והן לפי סעיפים 20 לחוק הקרקעות העות'מאני, אינן מספיקות, והגיע למסקנה כי מעשיו עולים כדי שימוש מפריע בקרקע ללא זכות חוקית. זאת ועוד, בית המשפט הבחין כי הטקטיקה של המשיבה מס' 3 מהווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי וגורמת לעיכובים בלתי צודקים, לשיבוש מאמצי האכיפה המשפטית ולפגיעה בעותרים. משכך, פסק בית המשפט לאכוף את פינויו של המשיב 3 עד ליום 10.5.2012, והטיל עליו לחייב אותו בהוצאות העותרים והמינהל האזרחי. ההחלטה נתמכה פה אחד על ידי השופטים היושבים בדין.