תפ"ח 37467-02-11

תקציר

הנאשמת, חמותו של המנוח, הואשמה ברצח בכוונה תחילה של אשת בנה, שהייתה בחודש השביעי להריונה בעת מותה. לא הייתה מחלוקת כי הנאשם ירה במנוחה וגרם למותה, אך ההגנה טענה כי יש לגזור על הנאשמת את סעיף העונש המופחת בשל מצבה הנפשי בעת ביצוע העבירה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי היחסים בין הנאשם למנוחה היו מתוחים, והנאשם ירה במנוחה מספר פעמים בראשה ובפלג גופה העליון מטווח קצר, דבר המעיד על כוונתה ומודעותה. למרות שהנאשמת טענה שהיא מנסה להתאבד וסובלת מהפרעה נפשית, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענה זו. מהראיות הרפואיות עולה כי הנאשם סובל מהפרעת חרדה, שכיחה ואינה פוגעת בבדיקת המציאות. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיה של הנאשמת אינם מצדיקים עונש מופחת והמליץ להרשיע אותה ברצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין.