ע"פ 1474/05

תקציר

המשיב, סגן מנהל בית ספר, הועמד לדין בגין תקיפת קטין שהיה תחת השגחתו וגרימת חבלה של ממש, וכן שימוש לרעה בכוח. לאחר שהכחיש תחילה את האישומים, הודה המשיב בכתב האישום המתוקן. בית משפט השלום בנצרת נמנע מלהרשיעו ובמקום זאת הורה לגזור עליו 400 שעות עבודות שירות. המדינה ערערה וטענה כי אי הרשעתו של המשיב מעבירה מסר שגוי וכי חומרת העבירה מחייבת הרשעה. בא כוח המשיב טען כי החלטת בית משפט קמא הייתה מוצדקת, שכן היא לקחה בחשבון את עברו הנקי של המשיב, את מעמדו כאיש חינוך ואת ההשפעה השלילית שתהיה להרשעה על עתידו. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה, והדגישה כי מעשיו של המשיב היו חמורים ופסולים, במיוחד נוכח מעמדו כמחנך. נפסק כי האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם המשיב גובר על פוטנציאל הפגיעה בסיכוייו העתידיים, וכי מעשיו אינם מעידה חד פעמית אלא מעידים על דפוס התנהגות אלים ומעליב. לפיכך התקבל הערעור, הורשע המשיב ונגזרו עליו שמונה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 6,000 ש"ח או 60 ימי מאסר במקום הקנס והטלת ערבות בסך 6,000 ש"ח לשנתיים. דעת הרוב הדגישה את הצורך בתגובה עונשית ובגינוי חברתי למעשיו של המשיב, ואילו השופט החולק הדגיש את הנסיבות החריגות הנדרשות לחריגה מכלל ההרשעה ומהפסיקות הקודמות שהיו צריכות להנחות את בית המשפט קמא.