עמ"ש 47251-05-17

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: פסק הדין מתייחס לערעור על בקשת אם להגר עם בנה הקטין לסקוטלנד, בניגוד לרצונו של אביו של הילד. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה את תביעת האם, וערכאת הערעור אישרה את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. הנושא המרכזי במקרה זה היה טובת הילד. בית המשפט בחן בהרחבה את חוות דעת המומחה ואת ממצאיו של בית משפט קמא, והסכים כי הצורך של הילד ביציבות, והיעדר קשר הדוק מספיק בין הילד לאביו, פירושם שההגירה לא תהיה לטובת הילד. בית המשפט שקל גם את השפעת מצבה האישי והנפשי של האם, אך קבע כי המומחים ובית המשפט קמא שקלו שיקולים אלה אל מול טובת הילד. יתר על כן, בית המשפט מצא כי כוונתה המוצהרת של האם להגר ללא קשר לתוצאת המקרה משמעה כי מצוקתה לא תשפיע על הילד באופן יומיומי. ערכאת הערעור שקלה גם את טענות האם בדבר ההליך והתוצאה של חוות דעת המומחה, ואת הנחיותיו של בית משפט קמא למומחים, ומצאה אותן חסרות שחר. בית המשפט הדגיש כי במקרים כגון זה, על בית המשפט לשקול את כל התרחישים האפשריים הקשורים לטובת הילד, גם אם הם עשויים להיראות בלתי מציאותיים באותה עת. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי טובת הילד היא להישאר בישראל עם אביו, ודחה את הערעור. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, והפיקדון של האם יוחזר.