עמ"ה 497/03

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שתי סוגיות מרכזיות: פסילת ספרי המערער וסמכותו של פקיד השומה להוציא שומה לפי מיטב שיקול דעתו. בית המשפט מצא כי המערער לא עמד בחובות הנהלת החשבונות, דבר המצדיק את פסילת ספריו לשנות המס 1999-2000. בנוסף, הגיע בית המשפט למסקנה כי לפקיד השומה סמכות להוציא שומות על פי מיטב שיקול הדעת לכל שנות המס בערעור בשל פסילת הספרים וליקויים נוספים. ליקויים אלה כללו מקרים של שיעורים בו זמנית שערכה המערערת באמצעות שני כלי רכב שונים, דבר המצביע על סבירות גבוהה להעסקת מורי נהיגה נוספים שלא נרשמה. עוד ציין בית המשפט כי המשיב הצדיק במידה מספקת את השומה שהוצאה, והיא אינה שרירותית או בלתי סבירה. זאת ועוד, טענת המערער כי כל שיעור נהיגה כלל נסיעה של 30 ק"מ לפחות סותרת עדויות אחרות, לפיהן המרחק הממוצע שנסע בשיעור היה כ-18-21 ק"מ. הערכת המשיב, שהתבססה על חוות דעת מומחה של כלכלן, נמצאה סבירה ונתמכה בראיות. בית המשפט הדגיש כי הימנעותו של המערער מניהול ספרים תקינים, ובפרט היעדר רישום יומי של קריאת מד המרחק, פגעה באפשרות לתוצאה שונה. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום.