ע"א 488/89

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בני זוג מתגרשים על חלוקת רכוש ומזונות. האישה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את תביעותיה למזונות ולחלוקת רכוש בעלה בשל הגשתו הקודמת של הבעל לתביעת גירושין בבית הדין הרבני, אשר כרך את שאלות המזונות והרכוש לסמכותו של בית משפט זה. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שלבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת המזונות, לבית המשפט המחוזי הייתה צריכה להיות סמכות לדון בחלוקת הנכסים העסקיים, שכן אלה לא הוזכרו בתיק בית הדין הרבני. חזקת השיתוף חלה הן על נכסים עסקיים והן על נכסים משפחתיים – טענה המבוססת על חזקה זו הועלתה על ידי האישה בבית המשפט המחוזי. עם זאת, מאחר שתביעת הבעל בבית הדין הרבני לא נגעה לנכסים עסקיים, היה על בית המשפט המחוזי לדון בתיק לגופו. בית המשפט העליון קיבל אפוא את הערעור בחלקו, בקובעו כי בית המשפט המחוזי דחה באופן שגוי את תביעת האישה בדבר נכסים עסקיים, והורה למשיב לשאת בהוצאות המערער.