סע"ש 53490-05-20

תקציר

פסק הדין במקרה זה נוגע לבקשה שנדחתה וביקשה לדחות תביעה שהגיש עובד לשעבר נגד מעסיקו. מדובר בעובד שאינו אזרח ישראלי אשר שהה בישראל קרוב לשני עשורים והחזיק באשרת עבודה בשגרירות של המבקש (הנתבע). בבקשה נטען כי העובד לא חל על הוראות סעיף 4 לחוק, החל על אזרחים ישראלים או יחידים המתגוררים דרך קבע בישראל, וכי פיטוריו היוו מעשה שלטוני, ובכך פטרו פוטר את המעביד מאחריות. עם זאת, השופט קבע כי מקום מגוריו הרגיל של העובד הוא אכן ישראל, שכן הוא התגורר בה שנים רבות, ומרכז חייו היה בארץ, למרות מסמכים רשמיים הקובעים אחרת. כמו כן, פיטורי העובד לא נחשבו כפעולה שלטונית אלא כפעולה שיכולה להתבצע על ידי גוף פרטי. אופי תפקידו של העובד כעוזר אדמיניסטרטיבי או נהג לא הצביע על חשיבות ביטחונית או על הפעלת סמכות שלטונית. לפיכך, נדחתה הבקשה לדחיית תביעת העובד. ההחלטה התקבלה מתוך הבנה כי בתי הדין לעבודה מעדיפים לברר טענות לגופן וכי דחייה על הסף צריכה להישמר רק לצורך מוחלט. לפיכך, תביעת העובד נגד המעסיק תתקדם, ושאלת ההוצאות הכרוכות בבקשה זו תידון במהלך פסק הדין העיקרי.