עת"מ 14037-05-12

תקציר

העותרים, עמותות הפועלות למען זכויות בעלי חיים בישראל ועורך דין המתמחה בתחום, הגישו בקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, ליו"ר המועצה לניסויים בבעלי חיים (המשיב 1), ולאחראי על מסירת מידע לציבור במשרד הבריאות (המשיב 2), לקבלת מידע על ניסויים הנערכים בבעלי חיים בישראל. הבקשה הייתה לקבל נתונים סטטיסטיים על כל ניסוי, כולל שם המוסד שבו נערך הניסוי, מספר בעלי החיים המעורבים, מינם הביולוגי, מטרת הניסוי, הסבל שנגרם לבעלי החיים ועוד. הבקשה נדחתה, והעותרים ערערו על ההחלטה. במהלך הדיון בעתירה הצטרפה התאחדות התעשיינים – התאחדות הכימיקלים, התרופות ואיכות הסביבה, כמשיבה 3, המייצגת חברות המבצעות ניסויים בבעלי חיים, וכן נוספו המשיבים 10-4 – המוסדות האקדמיים המבצעים ניסויים כאמור. הרקע לעתירה הוא חוק צער בעלי חיים, התשנ"ד-1994 (ניסויים בבעלי חיים), המתיר ניסויים בבעלי חיים למטרות מסוימות, תוך שאיפה לצמצם את הסבל שנגרם לבעלי החיים, ובתנאים המפורטים בו. החוק מקים מועצה לניסויים בבעלי חיים, שתהיה אחראית על ניסויים בבעלי חיים ועל מתן היתרים לניסויים כאלה. המועצה פועלת באמצעות ועדות הבוחנות בקשות לניסויים ספציפיים ומעניקות היתרים בהתאם. המידע על הניסויים נשמר במערכת ממוחשבת שהקימה המועצה. המשיבים סירבו תחילה למסור את המידע המבוקש, אך בהמשך שינו את עמדתם והסכימו לחשוף את רובו, למעט שם המוסד שבו נערך הניסוי והאם מדובר בניסוי "היברידי". המשיבים טענו כי אי חשיפת מידע זה מוצדקת על פי סעיפים שונים בחוק חופש המידע, לרבות חשש לפגיעה בפרטיות ובבטיחות הפיזית של החוקרים, הפרעה לעבודת המועצה, גילוי סודות מסחריים ופגיעה כלכלית במוסדות מחקר. בית המשפט קיבל את העתירה. בית המשפט קבע כי המשיבים לא הוכיחו אף אחת מעילות אי הגילוי לפי חוק חופש המידע. באשר לטענה לפגיעה בפרטיות, קבע בית המשפט כי המידע המבוקש אינו נוגע לענייניהם הפרטיים של החוקרים, וממילא לא חשף פרטים על זהותם שלא היו זמינים לציבור. אשר לטענת החשש לשלומם של החוקרים, מצא בית המשפט כי טענות המשיבים התבססו על הסבירות לסיכון הקיצוני ביותר, שהוא קלוש. בית המשפט הדגיש כי לעותרים, כמו לכל אזרח אחר, הזכות למחות ולהפגין במסגרת החוק, וכי קיומם של מקרים בודדים של מחאה אלימה בלתי חוקית אינו מצדיק אי גילוי המידע. בית המשפט דחה גם את יתר טענות המשיבים. נמצא כי חשיפת המידע לא תפריע לעבודת המועצה, שכן המוסדות מחויבים על פי חוק למסור את המידע, וכל אי עשיית כן לא תהווה שיבוש משמעותי בתפקידי המועצה. בית המשפט קבע כי המידע לא נמסר למועצה בשום תנאי של אי גילוי, שכן המוסדות היו מחויבים לספקו כתנאי מוקדם לקבלת אישור לביצוע ניסויים בבעלי חיים. לבסוף, קבע בית המשפט כי המשיבים לא הוכיחו פגיעה ממשית או קונקרטית בסודות מסחריים או באינטרסים כלכליים של מוסדות המחקר, וכי טענותיהם התבססו על אפשרויות תיאורטיות שאינן מספיקות כדי להצדיק את אי גילוי המידע. בהתאם לכך, הורה בית המשפט למשיבים לחשוף את כל המידע שביקשו העותרים, לרבות שם המוסד והאם מדובר בניסוי היברידי, ופסק לעותרים הוצאות בסך 15,000 ₪ כל אחד.