תע"א 1519/09

תקציר

מר ליאון מגיאר עבד אצל המשיבה כמאבטח מיום 19.4.2007 ועד אוקטובר 2008 על בסיס חוזה עבודה אישי בכתב. בינואר 2009 הגיש תביעה נגד המשיב בדרישה לתוספת ותק, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, הפרשי שכר וגמול שעות נוספות, החזר קנסות והפחתות שכר, הוצאות נסיעה, תשלומי אש"ל, דמי חגים, פדיון חופשות, דמי הבראה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. ביום 25.1.2009 הגיש מר מגיאר בקשה לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית. ההצעה תוקנה פעמיים, ובסופו של דבר הוגבלה העילה לוותק נוסף ולהפרשות לפנסיה בסעיף הפיצויים. בית הדין לעבודה דחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית באוקטובר 2010, אך על ההחלטה הוגש ערעור, והצדדים הגיעו להסכמה שהחזירה את התיק לבית הדין לעבודה לדיון בשאלת התובענה הייצוגית אך ורק ביחס לסוגיית ההפרשות לפנסיה ברכיב התגמול. המשיב טען, כי למר מגיאר לא הייתה עילת תביעה אישית בשל כתב ויתור חתום והעובדה כי ההפרשות לפנסיה בוצעו מטעמו, אם כי באופן חלקי ובשיעור נמוך מהנדרש בצו ההרחבה החל. עם זאת, בית הדין לעבודה מצא כי כתב הוויתור התייחס לזכויות ספציפיות בלבד וכי מר מגיאר הוכיח עילת תביעה אישית לכאורה למרות התרומות החלקיות. עוד קבע בית הדין לעבודה כי בקשתו של מר מגיאר עומדת בדרישות התובענה הייצוגית הקבועות בחוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט קבע כי שאלות משותפות של עובדה ומשפט שולטות, כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך, וכי המבקש ובא כוחו ייצגו כראוי את האינטרסים של הקבוצה. בית המשפט אישר את התביעה הייצוגית והגדיר את הקבוצה כעובדים בתפקידי שמירה ואבטחה שעבדו למעלה מחצי שנה בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה ושלא בוצעו עבורם הפרשות מלאות לפנסיה. המשיב חויב לפצות את חברי הקבוצה בשיעור הנדרש של 6% משכרם החודשי לכל תקופת העבודה. מר מגיאר מונה לתובע העיקרי, והמשיבה נדרשה להודיע על כך למנהל בתי המשפט ולממונה הראשי על יחסי העבודה בתוך 21 יום. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, בכפוף לבחינה עתידית, לאור הסתרת העובדות הרלוונטיות בבקשתו על ידי מר מגיאר.