עב"ל 4866-08-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעיקרים המשפטיים והחידושים שעולים ממנו, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק דין עב"ל 4866-08-25 (בית הדין הארצי לעבודה)** **רקע:** המערער, גל קציר, עצמאי העוסק בבימוי והפקת סרטים, ערער על החלטת בית הדין האזורי שדחתה את תביעתו להכיר באירוע עקיצה שאירע לו לכאורה ב-9.10.2017 במהלך שהותו בארה"ב (ניו יורק) כפגיעה בעבודה. המערער קשר בין עקיצת קרצייה, לגרסתו, לבין מחלת גיליאן ברה שאובחנה אצלו מאוחר יותר. בית הדין האזורי לא השתכנע מגרסתו העובדתית של המערער, ובפרט מ"הפגישה הלכאורית" עם עד שלא הוגש תצהיר ולא זומן לעדות. **החלטת בית הדין הארצי לעבודה:** בית הדין הארצי קיבל את הערעור בחלקו, וזאת למרות קבלת קביעתו של בית הדין האזורי שלא הוכח אירוע העקיצה כפי שתואר על ידי המערער. ההחלטה מתבססת על מספר טעמים עיקריים: 1. **העובדות שאינן שנויות במחלוקת:** * שהיית המערער בניו יורק לצורך צילומים לסרט. * פניית המערער לרופאת משפחה כשבועיים לאחר חזרתו לישראל, שם תיאר "עקיצה על ידי חרק כלשהו" בניו יורק, תגובה אלרגית, כתמים אדומים, וללא כאב או גירוד. * אשפוזו של המערער ב-2020 ואבחונו כחולה בגיליאן ברה על רקע זיהום CMV. * אבחנה מאוחרת (יותר משנה וחצי לאחר מכן) של "תמונה קלינית למחלת ליים ב-2017", שהוצגה כאפשרות לא מאובחנת ולא מטופלת, וקשורה לשהייה באזור אנדמי, עקיצה, תפרחת וכאבי פרקים. 2. **עקרון היסוד – נסיעה לצורך עבודה:** בית הדין הארצי הדגיש כי "מטרת הנסיעה הייתה עבודה, ולכן, ככלל ... יש לבחון תאונה במהלך השהות בחו"ל באופן דומה לזה בו נבחנת תאונת העבודה בישראל" (עניין פיינמן). עקרון זה מהווה את נקודת המוצא לדיון. 3. **מחלת ליים כמחלה אנדמית:** הוסבר כי מחלת ליים היא מחלה אנדמית (מתפתחת באזור גיאוגרפי מסוים). צפון-מזרח מדינת ניו יורק, בו שהה המערער, מהווה אזור אנדמי לקרציות הנושאות את המחלה. 4. **"מאזן ההסתברויות" והקשר הסיבתי:** גם אם גרסתו העובדתית הספציפית של המערער לגבי אירוע העקיצה נדחתה, בית הדין הארצי שוכנע כי "בנסיבות העניין הייחודיות מאזן ההסתברויות נוטה לכך" שהעקיצה נגרמה עקב העבודה. זאת, בהתבסס על: * היותה של מחלת ליים מחלה אנדמית באזור השהייה לצורך העבודה. * התאמה בין היציאה למדינת ניו יורק, שהייה ארוכה לצורך עבודה, לבין הופעת סימפטומים הקשורים למחלה, כפי שתוארו בפנייה לרופאה מיד לאחר החזרה. * האבחנה המאוחרת של "תמונה קלינית למחלת ליים". * "סיכון עודף" הנובע משהייה ומגורים מחוץ לבית המגורים הרגיל לצורך עבודה. 5. **חידוש משפטי – הכרה בפגיעה בעבודה על בסיס נסיבתיות והסתברות, גם ללא הוכחה חד משמעית של האירוע:** החידוש המרכזי בפסק הדין טמון בהכרה בעקיצה כפגיעה בעבודה, למרות שלא הוכחה עובדתית באופן חד משמעי, וזאת בהתבסס על שילוב של גורמים: * **עובדה ידועה:** הוכחה שהמערער שהה באזור אנדמי לצורך עבודה. * **קשר זמני:** פנייה לרופאה מיד לאחר החזרה מחו"ל ותיאור סימפטומים. * **אבחנה מאוחרת:** אבחון של "תמונה קלינית למחלת ליים" בדיעבד. * **שיקול "סיכון עודף":** נסיעה ושהייה לצורך עבודה מחוץ לארץ יוצרות סיכון מוגבר. במצב זה, בית הדין הארצי קבע כי "סביר יותר שהעקיצה נגרמה תוך כדי ועקב העבודה מאשר נגרמה ללא קשר אליה". הדבר מלמד על גמישות בבחינת יסודות פגיעה בעבודה, במיוחד במקרים בהם הקשר הסיבתי אינו תמיד ניתן להוכחה ישירה ומדויקת, ובמיוחד כשמדובר במחלות ממקור זיהומי. 6. **הוראה למינוי מומחה רפואי:** לאור קבלת הערעור בחלקו, הורה בית הדין על מינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בשאלות הבאות: * האם נגרם למערער נזק פיזיולוגי כתוצאה מהעקיצה (קרצייה או גורם אחר) בתקופת שהותו בניו יורק. * האם המערער נדבק במחלת ליים ונגרם לו נזק פיזיולוגי כתוצאה ממנה. * הצדדים יורשו לטעון בפני בית הדין האזורי האם יש להותיר למומחה גם את שאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הליים למצבו הרפואי בשנת 2020 (מחלת גיליאן ברה). 7. **היעדר צו להוצאות:** לאור דחיית גרסתו העובדתית של המערער, ועל אף קבלת הערעור בחלקו, בית הדין לא עשה צו להוצאות. **סיכום:** פסק הדין מדגים הרחבה של פרשנות המונח "פגיעה בעבודה" במקרים של נסיעות לחו"ל לצורך עבודה, ובפרט כאשר קיים קשר נסיבתי והסתברותי חזק בין תנאי הנסיעה והעבודה לבין התפתחות מחלה. בית הדין הארצי יישם את עקרון "הסיכון העודף" והציב רף הסתברותי נמוך יותר להוכחת אירוע תאונתי, כאשר התמונה הכוללת של נסיבות המקרה מצביעה על קשר סביר. ההחלטה מדגישה את חשיבות האבחנה הרפואית המאוחרת ואת תיאור הסימפטומים בסמוך לאירוע, גם אם לא הוכח האירוע עצמו בפירוט מלא.