עע"מ 2784/15

תקציר

בית המשפט בחן את ערעורה של עירייה שערערה על ביטול הפקעה והמשיך לדון בערעור שכנגד של שמוחה בענייני ייעוד. התיק נסב בעיקר סביב השאלה האם צורך ציבורי מצדיק הפקעת קרקעות. בית המשפט קבע קריטריונים מחמירים לקביעת צורך בהפקעה, תוך הדגשת הדרישה לצורך ציבורי ספציפי ומוגדר הן בעת ההפקעה והן בעת ביצועה. למרות שתכנון ארוך טווח יכול היה להצדיק גמישות מסוימת בהגדרת צרכי הציבור, העירייה לא הצליחה להוכיח צורך זה באופן משביע רצון. בית המשפט לא מצא צורך ציבורי מיידי או תכניות קונקרטיות לקרקע, והוביל למסקנה כי להפקעה לא הייתה הצדקה מספקת. הטיעון הכללי של העירייה לגבי עתודות קרקע עתידיות לא היה מספק, והצביע על הצורך בהערכה מפורטת יותר של דרישות הציבור. בית המשפט הדגיש את זכותו של בעל הקרקע הבודד להגנה מפני פגיעה בלתי הוגנת ואת החשיבות של ביסוס תשתית עובדתית מוצקה לפני פגיעה בזכות הקניין. משכך, אישר בית המשפט את ביטול ההפקעה אך דחה את העתירה שכנגד לשינוי הייעוד, בציינו כי החלטות התכנון הן שונות וצריכות להיות מנוהלות על ידי רשויות התכנון. פסק הדין אישר את הצורך בתכנון זהיר ואת ההצדקה הברורה להפקעה, תוך שהוא מצביע על כך שמאמצי תכנון עתידיים עשויים לאפשר התחשבות מחודשת בצרכים שנקבעו כראוי. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.