תמ"ש 38189-06-14

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) שהגישה אם נגד האב להשבת ילדיהם הקטינים לבריטניה, בעקבות הרחקתם שלא כדין על ידי האב לישראל. העובדות המרכזיות אינן שנויות במחלוקת: הצדדים, שנישאו בישראל, עברו עם חמשת ילדיהם לבריטניה באוגוסט 2013, שם החלו הילדים ללמוד והאב עבד. במאי 2014 החליט האב באופן חד צדדי לחזור לישראל עם הקטינים ללא ידיעתה או הסכמתה של האם, תוך הטעיה אותה לגבי תוכניותיו. לאם היו זכויות משמורת על הקטינים על פי החוק הבריטי, ומעשיו של האב הפרו זכויות אלה והיוו חטיפת ילדים. על בית המשפט לקבוע את מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים, וזו סוגיה עובדתית שיש לבחון לעומק. הניתוח מתמקד בנקודת מבטו של הילד, לרבות כוונותיו, עובדות חייו וכוונותיהם של הוריו כחלק מהתמונה העובדתית. במקרה זה, הראיות מצביעות על כך שמקום מגוריהם הרגיל של הקטינים היה בבריטניה. טענת האב כי בכוונתם להתגורר בבריטניה רק לתקופה קצובה לא הייתה משכנעת. מאחר שהוצאת הקטינים מבריטניה הייתה בלתי חוקית, על בית המשפט לבחון האם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות אי-החזרה. האב טען כי החזרת הקטינים לבריטניה תחשוף אותם לנזקים פיזיים או נפשיים, אך טענה זו לא הוכחה. החששות הנוגעים להתנהגותה של האם לא הופנו כלפיה באופן ספציפי, והאב לא טען כי הקטינים ייפגעו אם ישובו לבריטניה. בנוסף, בית המשפט אינו יכול לעכב את ההחזרה על סמך הליכי משמורת במקביל בערכאה אחרת. לפיכך, הורתה השופטת על החזרת הקטינים לבריטניה עד למועד שנקבע, כאשר ביצוע פסק הדין יעוכב עד שהאם תבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ נגד האב. האב חויב לשאת גם בהוצאות האם. פסק דין זה בא להגן על שלטון החוק ועל טובת הילדים, בעוד שהחריגים לחובת ההשבה מפורשים בצמצום.