ת"א 46916-12-21

תקציר

**ניתוח משפטי: ת"א 46916-12-21 פלונית נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ** **מבוא** החלטה זו ניתנה על ידי בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט אייל כהן) במסגרת בקשתה של חברת הביטוח איי.די.איי. (להלן: "המבקשת") להתיר לה לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בנוגע לנכויות שנגרמו לתובעת (להלן: "המשיבה") כתוצאה מתאונת דרכים. הבקשה התבססה על סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). **רקע עובדתי** המשיבה טוענת כי נפגעה בתאונת דרכים ביום 26.6.2019, תאונה שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה ביום 13.7.2020 כי נגרמו לה נכויות בשיעורים שונים, המובילות לנכות צמיתה משוקללת בשיעור 31%. ערר שהגישה המשיבה על החלטה זו נדחה. **המחלקות** בקשת המבקשת הוגשה על מנת לסתור את קביעות המל"ל בנוגע לנכויות בגב התחתון ובשוק רגל שמאל. לטענת המבקשת, לא עמד בפני ועדות המל"ל תיעוד רפואי רלוונטי הנוגע למצבה הרפואי של המשיבה טרם התאונה, ואילו היה נלקח בחשבון, ייתכן שהנכות הייתה מיוחסת, כולה או חלקה, למצב קודם. המבקשת הציגה תיעוד רפואי רחב היקף, החל משנת 2002, המתייחס לכאבים בגב וברגל. מנגד, טענה המשיבה כי ועדות המל"ל היו מודעות לעברה הרפואי, וכי הבקשה הוגשה בשיהוי רב. **המסגרת הנורמטיבית וההלכה הפסוקה** בית המשפט הדגיש כי היתר לסתור את קביעות המל"ל יינתן "במשורה", ורק במקרים חריגים. בין החריגים הללו נמנים מצבים בהם קיים פגם מהותי בהליך, כגון קביעה שהבירור הרפואי לא היה מלא או אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו. נקבע כי לא די בכך שתיעוד רפואי כלשהו לא עמד בפני הוועדה. יש להראות, במצטבר, כי התיעוד הרלוונטי היה חשוב ויכול היה להביא להחלטה שונה. כמו כן, במקום בו הוועדה ביצעה בדיקות מפורטות, בחנה מסמכים רפואיים, דנה בקשר הסיבתי והגיעה למסקנה באופן עצמאי, לא תיקום עילה להבאת ראיות לסתור. טענות ערעוריות כשלעצמן אינן מספיקות למתן היתר. **ניתוח בית המשפט והכרעה** בית המשפט בחן את טיעוני הצדדים והתיעוד הרפואי שהוצג, ומצא כי דין הבקשה להידחות. 1. **מודעות המל"ל לעבר הרפואי:** בית המשפט קבע כי המשיבה ציינה בפני המל"ל כי סבלה בעבר מבעיות גב. בנוסף, עמדו בפני המל"ל מסמכים משנת 2019, אשר כללו התייחסות לאבחנה משנת 2002 בדבר ספונדיליסטזיס בחוליה L5 (פגימה עקב תזוזת חוליה בגב התחתון). ממצא זה מחליש את טענת המבקשת כי המל"ל לא היה מודע לעברה הרפואי של המשיבה. 2. **מהות התיעוד הרפואי:** בית המשפט בחן את התיעוד אליו הפנתה המבקשת וקבע כי הוא מאופיין כ"ספוראדי", "נמתח" על פני שנים רבות, ומתייחס לתלונות שטופלו ב"קהילה". התיעוד לא כלל אינדיקציה לפגימה משמעותית, כזו שהצריכה טיפול מורכב (כגון ניתוח) או השפיעה באופן משמעותי על תפקוד המשיבה. לפיכך, נקבע כי גם אם התיעוד לא עמד במלואו בפני הוועדה, הוא אינו בעל איכות או משקל שיכולים היו לשנות את קביעותיה. 3. **היעדר פגם מהותי:** לאור האמור, בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בעבודת המל"ל, ולא נסתרה הטענה כי לא עמד בפניו תיעוד רלוונטי בעל יכולת להשפיע על מסקנותיו. **החידוש המשפטי** החלטה זו מדגישה ומחזקת את הגישה המצמצמת של בתי המשפט למתן היתר לסתור את קביעות המל"ל, בהתאם להלכה הפסוקה. היא מבהירה כי גם כאשר קיים תיעוד רפואי קודם, יש להוכיח כי מדובר בתיעוד "משמעותי וכבד משקל", בעל איכות שיש בה כדי לשנות את קביעות הוועדה, ולא די בהצבעה על עצם קיומו של תיעוד. כמו כן, ההחלטה מדגישה את החשיבות של המודעות של המל"ל לעבר הרפואי של הנפגע, וכי עצם אזכור בעיות קודמות בתיעוד, אף אם אינו מפורט, יכול להעיד על מודעות זו. **סופו של דבר** הבקשה נדחתה, והמבקשת חויבה בהוצאות המשיבה.