רע"א 4286/01

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה תביעה נגד המשיב מחמת התיישנות. המבקשים טענו כי המשיב לא טען להתיישנות בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התביעה, כאמור בסעיף 3 לחוק ההתיישנות, ועל כן יש לראות בו כמי שוויתר על זכות זו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עליו ערערו המבקשים, קבע אחרת, וקבע כי די באזכור טענת ההתיישנות על ידי המשיב בכתב ההגנה. עוד ציין בית המשפט כי בית משפט השלום הורה לצדדים להגיש בקשות ותגובות לפי תקנה 143 לסדר הדין האזרחי, ואין בהימנעותו של המשיב מהגשת בקשה פורמלית הנוגעת לתקופת ההתיישנות כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט ליזום דיון בעניין. בית המשפט המחוזי הדגיש כי תכליתו של שלב קדם המשפט, לפי תקנה 140, היא לייעל ולזרז את שמיעת התביעה, ובסמכותו של השופט ליטול יוזמה ולהכין את התיק בהתאם. יתר על כן, כלל 143 מסמיך את השופט לדחות תביעה על הסף ללא בקשה של בעל דין, ותקנה 144 מאשרת סמכות זו. טענת המבקשים, לפיה היה על המשיב להעלות את טענת ההתיישנות באופן פורמאלי בשלב קדם המשפט, נדחתה אפוא, שכן בית המשפט מצא כי זכויות המבקשים לא נפגעו, וניתן להם דיון הוגן. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקשים חויבו לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.