בג"צ 4985/20

תקציר

בפסק הדין מיום 21.2.2022 דן בית המשפט בעתירה לסגירת תיק חקירה נגד שוטרים על ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), שהתבססה על שיקולים ראייתיים. ההחלטה מצביעה על עקרון יסוד לפיו ההתערבות השיפוטית בהחלטות התביעה מצומצמת ביותר ושמורה למקרים חריגים. הגבלה זו בולטת עוד יותר כאשר בית המשפט מתבקש לבחון החלטות הנוגעות להערכת ראיות והסתברות להרשעה, בשל הפרדת הרשויות ומומחיותן המיוחדת של רשויות התביעה. במקרה זה, המשנה לפרקליט המדינה והגורמים הרלוונטיים בחנו לעומק את חומר הראיות והגיעו למסקנה כי אין סיכוי סביר להרשיע את השוטרים המעורבים. בית המשפט מצא כי טענותיו של העותר לא נתמכו בראיות וידאו ובדוחות חקירה אחרים, אשר הציגו תיאור קוהרנטי המצדיק שימוש בכוח. בנוסף, ההחלטה שלא להעמיד שוטר לבדיקת פוליגרף נמצאה ראויה בשל סירובו של העותר להיבדק תחילה, והחלטות פרוצדורליות כאלה נתונות לשיקול דעתן של רשויות החקירה. תוך הכרה בחומרת האירוע, לרבות שבירת ידו של העותר, אישר בית המשפט כי המקרה נבדק ביסודיות ולא מצא עילה להתערב בהחלטות התביעה. לפיכך נדחתה העתירה, ללא צו להוצאות, כאשר השופטים נ' סולברג וא' שטיין הסכימו עם פסק דינו של השופט י' עמית.