עמ"נ 16703-02-20

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על החלטה לדחות בקשה למקלט מדיני בלימין (בערכאה ראשונה). המערערת, אזרחית סרי לנקה, לא הגישה את בקשת המקלט שלה במועד, ולא סיפקה הצדקה סבירה לעיכוב. יתר על כן, בקשתה לא הייתה ראויה, שכן היא לא הצליחה להוכיח פחד מבוסס היטב מפני רדיפה במולדתה, כנדרש על פי אמנת הפליטים. בית המשפט הדגיש את הזהירות והרגישות הנדרשות בבחינת החלטות לדחיית בקשות מקלט בלימין, אך בסופו של דבר אישר את ההחלטה ולא מצא פגם מהותי או חוסר סבירות קיצוני. בקשתו של המערער לא גילתה עילות לרדיפה על פי האמנה, וחובתה של ישראל להימנע מהחזרה לא חלה במקרה זה. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות המינהליות בענייני מקלט, ואת תפקידם המצומצם של בתי המשפט בביקורת על החלטות מסוג זה. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב לעזוב את הארץ עד למועד שנקבע, תוך פסיקת הוצאות למשיבים.