מ"ת 3899-08-21

תקציר

המשיב הואשם בעבירות של הצתה והיזק בזדון על סמך ראיות לפיהן הצית מרכז שיטור קהילתי. כתב האישום מפרט את נוכחותו של המשיב בסמוך לבניין המועצה בו אירעה ההצתה, כפי שתועדה במצלמות האבטחה. בתיעוד הוא נראה מגיע עם שתי שקיות, נכנס למטע זיתים ויוצא זמן קצר לאחר מכן ללא השקיות, לבוש בבגדים התואמים את תיאורו של החשוד בהצתה. השקיות נמצאו מאוחר יותר בחורשה והכילו בגדים הדומים ללבושו של החשוד. בדיקת DNA אישרה את הימצאות הדנ"א של המשיב על המכנסיים הקצרים. בנוסף, בדיקה פורנזית העלתה קווי דמיון בין טביעות נעליים שנמצאו בזירה לבין זוג נעליים שנתפסו מביתו של המשיב. המשיב הציג גרסה סותרת, וטען כי היה בדרכו למקום עבודתו של בן דודו, אך חזר בו כיוון ששכח את הטלפון בביתו. עם זאת, בן דודו הכחיש כי פגש אותו באותו לילה, ובכך סתר את האליבי של המשיב. אמו של המשיב ובן דוד נוסף ניסו לספק אליבי, בטענה שהוא נמצא בבית או משחק קלפים עם שכן, אך גרסתם לא תאמה את צילומי האבטחה. בית המשפט מצא כי הראיות מציגות טענה לכאורה נגד המשיב, על אף היותן נסיבתיות. קרבתו של המטע לזירת הפשע, הבגדים התואמים וראיות ה-DNA, לצד אמירותיו הסותרות של המשיב, תמכו בטענת התביעה. השופט הגיע למסקנה כי ההשפעה המצטברת של הראיות מספיקה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה ואישר את כתב האישום. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 18.8.2021.