עת"מ 66672-02-23

תקציר

פסק הדין דוחה את טענות העותרים כי דרישת רשות מקרקעי ישראל להשבת הקרקע המוחכרת אינה חוקית. היא מאשרת את סמכותה של רמ"י לתבוע בחזרה את הקרקע עם שינוי ייעוד, לפי חוק התכנון והפיתוח הארצי. השופט קובע כי התנאים הקבועים בחוק להשבת מקרקעין מתקיימים במקרה זה, ודרישת רמ"י סבירה. טענות העותרים בדבר היעדר תניית השבה בחכירתם נדחות, שכן תנאי חידוש החכירה מאפשרים לרמ"י לקבוע תנאים חדשים. פסק הדין דוחה גם את טענות העותרים במישור המינהלי. היא קובעת כי החלטת רמ"י אינה בלתי סבירה, נוכח שינוי ייעוד הקרקע, המבטיח שימוש יעיל למגורים. השופט אינו מקבל את הטענה כי פעולת רמ"י אינה מוצדקת, ומציין כי החזרת הקרקע היא למטרה תקפה וצווים זמניים כמו חוק הנוסחה הארצית הם דבר שבשגרה. גם טענות העותרים בדבר אפליה והסתמכות על התנהלות רמ"י נדחות, שכן הרשות פעלה במהירות וכראוי. לבסוף, השופט אינו מוצא כל פגם בהליך קבלת ההחלטות של רמ"י ומורה לעותרים לכסות את הוצאות המשיב.