ת"א 4638/03

תקציר

פסק הדין דן בטענת התובע כי לנתבעת אין זכות חוקית להחזיק בחלקות קרקע מסוימות ולכן יש לפנותה. הנתבע טוען כי רכש את הזכויות במקרקעין באמצעות הרשאה מכללא, עליה חולק התובע. פסק הדין מתייחס תחילה לטענת הנתבע כי תקופת ההתיישנות חלפה ומוצא כי טענה זו אינה תקפה, שכן המקרקעין הנדונים הוסדרו וחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות במקרים אלו היא 25 שנים, שלא חלפה. לאחר מכן, דן השופט בטענת הנתבע כי השיהוי של התובעים בעמידה על זכויותיהם מהווה ויתור או יוצר זכויות לנתבע. השופט קובע כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו וכי שיהוי התובע, לכל היותר, מהווה רשלנות. השופטת סוקרת בהרחבה את הפסיקה בעניין היתר מכללא ומוצאת כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות להוכיח כי התובע העניק לו סמכות בלתי חוזרת להשתמש במקרקעין. עוד מציינת השופטת כי גם אם לאביו של הנאשם היה אישור כזה, הוא לא היה עובר בירושה. לאחר מכן עובר פסק הדין לדון בטענות הנתבע בדבר זכויותיו בחלקת קרקע ספציפית, חלקה 108. הנתבע מבסס את טענתו על סקיצה ומכתב מאביו המנוח. השופט קובע כי אין באלה כדי לספק ראיות מספיקות לזכויותיו של הנאשם בקרקע, מה גם שהנאשם לא סיפק מסמכים כלשהם התומכים בטענותיו ונתן תשובות עמומות ומתחמקות במהלך עדותו. עוד קובע השופט כי עדויות עדי הנאשם אינן תומכות בטענות הנתבע. באשר לנטל ההוכחה, מבהירה השופטת כי התובע עמד בנטל המוטל עליו בהוכחת בעלותו בקרקע, והנטל עובר כעת אל הנתבע, שהשופט פוסק כי לא עמד בו. לסיכום, השופט מורה לנתבע לפנות את חלקות הקרקע המדוברות ולהחזירן לתובע ריקות ונקיות מכל חפץ או אדם, לרבות עקירת מטעי זיתים והסרת גדרות. השופט גם מוציא צו מניעה קבוע האוסר על הנאשם או מי מטעמו להיכנס לאזור הפלישה או להשתמש בו. השופט מחליט שלא להתנות את הפינוי בפיצויים וקובע כי הצווים ייכנסו לתוקף בעוד 60 יום. בנוסף, הנתבע נדרש לשלם לתובע 4,000 ₪ הוצאות משפט ו-12,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ. לרשות הנתבע עומדים 45 יום לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי.