פ"ל 431-10-21

תקציר

חוסר משוא הפנים של השופט הוטל בספק בתיק משפטי, כאשר בא כוח הנאשם ביקש את פסילתם. טענות היועץ נבחנו אל מול המסגרת המשפטית הסובבת את משוא הפנים של השופט, הנבחנת באופן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. על פי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, יש לפסול שופט רק בנסיבות שבהן מתעורר חשש ממשי למשוא פנים. במקרה זה מצא בית המשפט כי בא כוח הנאשם לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לפסילת השופט, שכן לא היה חשש ממשי למשוא פנים. מפרוטוקול בית המשפט עולה כי תשובותיו של השופט להיערכות בא כוח הנאשם ולמצבו הרגיש של הנאשם הוצגו באופן מטעה. השופט גילה סבלנות והבנה כלפי הנאשם ומצבו, וטענות הסנגור על חוסר רגישות לא היו רלוונטיות. יתר על כן, בא כוחה של הנאשמת הוא שיזם את הצעת ההידברות, בניגוד לטענותיה כי בית המשפט עשה כן. בית המשפט גם לא פגע בזכויות פרוצדורליות כלשהן ולא "נתן ערבות" לתובע, שכן ההחלטה התבססה על הראיות בלבד. ככלל, בקשת הפסילה לא צלחה, והשופט הגיע למסקנה כי עיתוי הבקשה נראה טקטי וכי בא כוח הנאשם לא סיפק כל בסיס עובדתי או משפטי לטענותיהם. התיק נקבע לתזכורת בתאריך מוגדר, כאשר נוכחות הנאשם הייתה חובה. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.