פ"א 27537-06-22

תקציר

הערעור נסב על הסדר טיעון וגזר דין בתיק פלילי על בנייה בלתי חוקית. המערער טען כי על המשיב לשחזר את מה שהרסו במהלך הבנייה הבלתי חוקית. עם זאת, השופט דחה את הערעור והסכים עם החלטת בית המשפט קמא. השופט נימק את החלטתו בכך שהסדר הטיעון נעדר בהירות ופירוט לגבי חובות השיקום וכי המערער אחראי לעמימות זו. כמו כן, לא הוכח אילו מבנים הרס המשיב במהלך העבודות הבלתי חוקיות, כך שלא ניתן לדעת מה נדרש לשקם. השופט הדגיש כי כל ספק לגבי משמעות גזר הדין צריך לפעול לטובת המשיב בהליך פלילי. בנוסף, מעמדו של הנכס כמבנה לשימור, עובדה משמעותית, עלה רק בהליכים האחרונים. עוד ציין השופט כי המשיב יזדקק להיתר בניה, שלא הוזכר בגזר הדין, כדי לבצע את השחזור כפי שדרש המערער. לבסוף עודדה השופטת את הצדדים לנהל משא ומתן על פתרון, בתקווה שיצליחו להגיע להסכמה לשיקום המבנה. בהיעדר משא ומתן, הערעור נדחה.