ע"פ 2005/20

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעורו של המערער מס' 1, המבקש לחזור בו מהודאתו ולהציג ראיות חדשות, ולערעוריהם של שני המערערים על חומרת עונשם. בית המשפט בוחן את העילות לפיהן ניתן לחזור בה מהודאה לפי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי. זה כולל פגם ברצון החופשי, כישלון בייצוג, או גילוי האמת העובדתית. במקרה דנן, טוען המערער מס' 1 כי הודאתו הופעלה בלחץ בא כוחו הקודם ולא ניתנה מרצונו החופשי, בטענה לראיות חדשות בדמות חוות דעת רפואית התומכת בחפותו. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא ראיות ממשיות ללחץ פסול או לייצוג משפטי לא מקצועי. הסדר הטיעון היה תוצאה של תהליך מחושב שנמשך חודשים, ולא מעידה רגעית. יתר על כן, בית המשפט סבור כי אין די בחוות הדעת הרפואית כדי לשנות את הנוף הראייתי של ההודאה המקורית. לפיכך, הבקשה לחזור בה מההודאה נדחית. אשר לערעורים על גזרי הדין, בית המשפט עומד על חומרתם לאור חומרת העבירות. טענתו של המערער מס' 1 להקלה בעונש על בסיס אישומים שונים בין המערערים נדחית, תוך שבית המשפט מדגיש את חומרת העבירות ואת הצורך בענישה הולמת המשקפת את השפעת מעשיהם. גזר הדין מאשר את העונשים: חמש שנים למערער מס' 1 ו-18 חודשים למערער מס' 2, מה שמחזק את דחיית הערעורים הן על ההרשעה והן על גזרי הדין. המערערים מונחים להתייצב למאסר עד למועד הנקוב.