ע"ו 26787-08-12

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב פרשנות תקנות הנכות בישראל, ובפרט סעיף 45 והפניה לתקנה 3, כדי לקבוע את השיטה הנכונה לחישוב אחוזי נכות לאדם עם מומים מרובים באצבעותיו. המערער, שנפגע בעת שירותו, מערער על חישוב מצטבר של נכויותיו, ולא על החישוב המשוקלל הרגיל, המועדף על המשיב. הערעור מוצדק משום שהפרשנות המחמירה של התקנות אינה ברורה, והוספת ההפניה לתקנה 3 בסוף סעיף 45 מלמדת על סטייה מהכלל הרגיל. השופט מצדד במערער וטוען כי כוונת המחוקק הייתה להיטיב עם הנכים, ולכן יש לבצע את החישוב באופן מצטבר במקרה זה, שכן הגיוני שריבוי פגיעות באותה יד יחושב יחד. השופטת מפנה גם לפסיקה התומכת בפרשנות זו, ומציינת כי תפקידה של הוועדה הוא לקבוע את מידת המגבלה התפקודית הנובעת מהליקוי בחיי הנישואין, שהוא במקרה זה פגם מורכב בחיי הנישואין. לפיכך, על הוועדה לשקול מחדש את אחוזי הנכות בשיטת החישוב המצטברת, למעט הנכות הצלקתית, המחושבת בנפרד.