רע"א 11108-12-20

תקציר

במקרה משפטי זה, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו שדחתה את בקשתו לתקן את כתב תביעתו. תחילה, באפריל 2019, הגיש המבקש תביעה לתשלום שכר טרחה בסך 1,600,578 ₪ כנגד המשיבים על בסיס הסכמי שכר טרחה משנת 2001 ו-2003 בגין שירותים שניתנו במשך 17 שנים. בהמשך ביקש המבקש לתקן את תביעתו כך שתכלול עילת תביעה חלופית, לפיה הוא זכאי לשכר טרחה גבוה יותר בשל פיטוריו על ידי המשיבים. הבקשה התבססה על תקדים שנקבע בתיק אחר (עו"ד רמי קוגן נ' אור אלטרץ). עם זאת, היא נתקלה בהתנגדות מצד המשיבים, שטענו כי היא מתעכבת ומיותרת, שכן הסכמי שכר הטרחה כבר התוו תנאי תשלום בגין הפסקת הייצוג. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את בקשת התיקון, בנימוק של גורמים כגון שיהוי, עומס פוטנציאלי על ההליכים והכנסת סוגיות חדשות במקום בירור מחלוקות קיימות. ערכאת הערעור אישרה החלטה זו, בקובעה כי תיקונים פרוצדורליים נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט ויש להתיר אותם רק במקרים נדירים של צורך משמעותי, דבר שלא ניכר כאן. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההליך המשפטי המתמשך אינו מצדיק את התיקון ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למבקש לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 7,000 ₪. ההחלטה הדגישה יעילות והוגנות בהליכים משפטיים, בהתאם לתקנה 92 לתקסד"א, תוך חיזוק התפיסה כי ככלל יש להימנע מתיקונים המחייבים ראיות חדשות.