עת"א 65413-10-13

תקציר

פסק דין זה הוא תוצאה של עתירה שהוגשה לבית המשפט בבקשה לשחרורו המוקדם של אסיר שבקשתו לשחרור על תנאי נדחתה. העותר טען כי ועדת השחרורים לא שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים, בעוד המשיב הדגיש את חומרת העבירה של העותר, את נסיבות ביצועה ואת עבירות המשמעת שבוצעו במאסר, דבר הממחיש את מסוכנותו של העותר לחברה. לאחר בחינת הטענות, דחו רוב השופטים, השופטים עודד גרשון ותמר שרון-נתנאל, את העתירה והסכימו עם המשיב כי החלטת ועדת השחרורים הייתה סבירה וכי הוועדה אכן שקלה את כל הגורמים הנדרשים. הם הדגישו כי שיקול הדעת של הדירקטוריון רחב וכי בית המשפט לא צריך להתערב אלא אם ההחלטה אינה סבירה. נוכח מעשיו והתנהגותו של העותר, נמצא כי החשש לשלום הציבור תקף. עם זאת, השופט כמאל סעב התנגד. לדעתו, ועדת השחרורים לא שקלה את כל הנתונים הרלוונטיים, לרבות גילו הצעיר של העותר בעת ביצוע העבירה, עברו הפלילי הנקי והתמיכה ותכנית העבודה שהציעה המועצה המקומית עם שחרורו. השופט סעב סבר כי החלטת המועצה פגומה וכי קיימת אפשרות סבירה שהעותר לא יהווה סכנה לחברה, במיוחד בהתחשב באמצעים שהציעה המועצה המקומית. הוא היה נעתר לעתירה ומורה לדירקטוריון לבחון מחדש את המקרה, תוך התחשבות בכל השיקולים שהוזכרו. בסופו של דבר, החלטת הרוב דחתה את העתירה, כלומר האסיר לא יזכה לשחרור מוקדם, ורק השופט סעב התנגד.