רע"פ 6723/05

תקציר

במקרה דנן, הערעור התקבל לאחר בחינה מעמיקה של התקנון החל והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. החקיקה הנדונה, ובפרט סעיף 39 לחוק העזר, מגביל הצבת חפצים ב"רחובות" ללא הרשאה מתאימה. בהקשר זה, המונח "רחוב" כולל באופן רחב כל שטח המשמש את הציבור למעבר, אשר עשוי לכלול קרקע בבעלות פרטית. המערער, לעומת זאת, טען כי השטח שבו הציב שולחנות וכיסאות הוא רכוש פרטי ואינו נחשב ל"רחוב". בית המשפט מצא כי העירייה לא הוכיחה די הצורך כי השטח המקורה אכן שימש כרחוב ציבורי או כי השימוש בו על ידי המערערת הפריע לתנועה ציבורית. תצפיות מתצלומים ומעדויות, כולל של פקח עירוני, תמכו בכך שהשולחנות לא הפריעו לתנועה. בנוסף, לא הוכח כי המערער הגביל את שטחו הפרטי לגישה ציבורית באופן שיסווג אותו כרחוב. בית המשפט הדגיש את האיזון בין זכויות הקניין לבין חופש התנועה הציבורי, וציין כי פגיעה בקניין פרטי דורשת הצדקה ברורה וראיות להפרעה. משלא עמדה העירייה בנטל הוכחה זה, זוכה המערער, וצוין כי סוגיות של אכיפה בררנית העלו חשש לאופן ייחודו של המערער בהשוואה לעסקים שכנים שזכו ליחס מקל יותר. משכך, הדו"חות המקוריים נגד המערערת נדחו, והובילו למסקנה כי הצבת שולחנות וכיסאות אינה מפרה את חוק העזר ללא ראיות מספיקות לכך שהשטח הוא רחוב ציבורי.