ת"א 1188/09

תקציר

התובע, חדד, התקשר בשנת 2002 בחוזה עם יזמים ברומניה, בתיווך עורך דינו, עו"ד דרזנין. חדד העביר כמיליון דולר ליזמים. בשנת 2004 רכש נאשם 2, שיוצג על ידי נאשם 1, 25% ממניות הפרויקט תמורת 1.5 מיליון דולר. ההסכם כלל סעיף בוררות הקובע כי כל מחלוקת תיושב בשוויץ על פי החוק השוויצרי. בשנת 2008 תבעו הנתבעים את חדד בישראל על ביטול הסכם רכישת המניות ודרשו החזר על הכספים ששילמו. חדד, שהיה בישראל לחתונת בתו, נפגש עם הנתבעים ועם עורך דינם, עו"ד גמליאל, וחתם על הסכם פשרה לפיו ישולמו להם 5.6 מיליון שקל. חדד גם חתם, בשם חברת לוגן, על הסכם הלוואה המתחשב בסכום הפשרה כהלוואה לחברה, כאשר בית המגורים של החברה בהרצליה משמש כבטוחה. חדאד טען כי חתם על ההסכמים בנסיבות של מרמה ולחץ כבד. הוא טען כי הוטעה לחשוב שעורך דינו, עו"ד דרזנין, ייצג אותו במהלך המשא ומתן לפשרה, בעוד שבפועל הוא לא עשה זאת. עוד טען חדאד כי הוא סובל מבעיות עיניים ואינו יכול לקרוא את המסמכים עליהם חתם, וכי חתם על הסכם ההלוואה מבלי לדעת את תוכנו כפי שהיה באנגלית. הנתבעים טענו כי יש לדחות את תביעתו של חדד מחמת שיהוי, וכי גם אם יתקבלו טענותיו בדבר חתימת הסכם הפשרה, עדיין אין לו טענה כנגד החוב הנתבע ממנו. בית המשפט קיבל את תביעתו של חדד וביטל את הסכם הפשרה ואת הסכם ההלוואה, וביטל את פסק הדין נגדו. השופט קבע כי חדד אכן סבר כי עו"ד דרזנין מייצג אותו, וחתם על הסכם הפשרה תחת הנחה מוטעית זו, מבלי שהיה מודע לטענות הגנה אפשריות כנגד התביעה המקורית. השופט ראה בטעותו של חדאד פגם מספיק בצוואתו כדי להצדיק את ביטול הסדר הפשרה, וקבע כי הנתבעים ועורך דינם ידעו או היו צריכים לדעת על טעותו של חדאד. עוד קבע השופט כי הודעת הביטול של חדאד ניתנה בתוך זמן סביר. הנתבעים חויבו לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪ לכל אחד מהתובעים.