ע"א 6222/97

תקציר

המערערת, העוסקת בייצור תחליפי בשר מן הצומח, יצרה שותפות בשם "סי שף" עם קיבוץ איילון, לפיתוח ושיווק מוצרי מזון, תוך מינוף מומחיותם בתחליפי בשר ודגים. עם זאת, לאחר פרישת המערערת מהשותפות בשנת 1993, נחתם הסכם המאפשר למערערת לרכוש את פס הייצור עם סעיף האוסר על הצדדים באופן הדדי לעסוק בעסקים דומים במשך חמש שנים. למרות זאת, הגישו המשיב והמערערת שניהם הצעות למכרז של משרד הביטחון לאספקת שניצלים מחלבון צמחי, בו זכתה המשיבה. בקשת המערערת למתן צו מניעה זמני למניעת התקשרות המשיב עם המשרד נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בנימוק שתניית אי התחרות מנוגדת לחוק ההגבלים העסקיים בכך שהיא מגבילה את התחרות והופכת אותה להסדר כובל. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, תוך שהוא מדגיש את חשיבות האינטרס הציבורי על פני הפרט בענייני הגבלים עסקיים, וקבע כי גם הסכמים בין שותפים נופלים תחת הסדרים כובלים אם הם פוגעים בתחרות. בית המשפט דחה את טענות המערערת בקובעו כי האמנה הכובלת אינה מזכה בפטור לפי סעיף 3(8) לחוק ההגבלים העסקיים, שכן מכירת העסק לא הושלמה ולא הייתה כרוכה בהעברת מוניטין. בנוסף, ציין בית המשפט כי יש לאזן בין חופש החוזים לבין האינטרס הציבורי, ואיסור הסעיף פוגע בתחרות, ובכך דחה את הערעור ברוב דעות בראשות השופט גולדברג. המקרה הדגיש את העיקרון לפיו שמירה על התחרות גוברת על ההגנה על התחייבויות חוזיות, ועולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי והמדיניות הכלכלית.