רע"פ 65209-04-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **הקדמה:** ההחלטה דנן עוסקת בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה. המבקש הורשע בעבירות נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל, פסילת רישיון, קנס והתחייבות כספית. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **היקף רשות ערעור ב"גלגול שלישי":** השופט כבוב מדגיש באופן ברור את הרף הגבוה הנדרש למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. הוא מציין כי רשות כזו תינתן רק במקרים חריגים המעלים שאלה עקרונית החורגת מהמקרה הפרטני, או כאשר נגרם למבקש אי-צדק או עיוות דין חמור. הדבר מבוסס על פסיקה ענפה (אזכור פסקי דין רלוונטיים). 2. **התערבות בחומרת העונש:** ההחלטה מחדדת כי התערבות בחומרת העונש תינתן רק כאשר העונש שנגזר סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. במקרה זה, השופט קובע כי לא נפל פגם בהחלטת הערכאות דלמטה, וכי העונש שהוטל על המבקש אינו חמור באופן קיצוני, ואף נחשב מקל במובנים מסוימים (כגון חפיפה של עונשי מאסר). 3. **זכות הנאשם לטיעונים לעונש:** הנקודה המרכזית בבקשת רשות הערעור היא טענת המבקש כי דינו נגזר מבלי שנשמעו טיעוניו לעונש. בית המשפט (הן קמא והן המחוזי) הדגיש את ריבוי ההזדמנויות שניתנו למבקש ולבא-כוחו דאז להגיש טיעונים לעונש, ואת העובדה שהזדמנויות אלו לא נוצלו. השופט קובע כי בהינתן שהתנהלות זו מקורה בפעולות המבקש ובא-כוחו דאז, וכי בית המשפט קמא ציין כי לא סביר שהגשת טיעונים הייתה משנה את התוצאה, אין מקום להתערבות. 4. **ניכוי ימי מעצר:** טענה נוספת שהועלתה היא אי-ניכוי ימי המעצר מגזר הדין. השופט מבהיר כי ניכוי ימי מעצר, אף שהוא פרקטיקה שיפוטית מושרשת, אינו מהווה זכות מוקנית לנאשם. סמכות הניכוי מעוגנת בסעיף 43 לחוק העונשין, והיא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך בחינת מכלול הנסיבות. במקרה זה, הודגש כי בית משפט השלום הביא בחשבון את ימי המעצר במסגרת גזירת הדין. 5. **אחריות הנאשם והתנהלותו:** השופט כבוב שם דגש על אחריותו של המבקש להתנהלותו בפני הערכאה הדיונית. הוא קובע כי המבקש ובא-כוחו דאז התעלמו מהנחיות בית המשפט, וכי ויתרו על הגשת טיעונים לעונש. לכן, נקבע כי אין למבקש להלין אלא על עצמו. **חידושים או דגשים מיוחדים:** * **הדגשת אחריות הנאשם וסנגורו:** פסק הדין מדגיש באופן ברור את תפקידם ואחריותם של נאשמים וסנגוריהם להגיש טיעונים ולפעול בהתאם להנחיות בית המשפט. כאשר נאשם בוחר שלא להגיש טיעונים, אף לאחר שניתנו לו הזדמנויות רבות, הדבר עלול להיחשב כוויתור על זכותו, ובית המשפט אינו מחויב לנקוט בצעדים חלופיים כמו הטלת הוצאות על הסנגור או מינוי סנגור ציבורי, אם הדבר לא נדרש במפורש. * **הגבולות בין זכות לפרקטיקה שיפוטית:** לגבי ניכוי ימי מעצר, ההחלטה מבהירה את הגבול הדק בין פרקטיקה שיפוטית מושרשת (החפפה) לבין זכות מוקנית. היא קובעת כי למרות שהפרקטיקה נהוגה, היא אינה מחייבת באופן אוטומטי, ובסופו של דבר נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. * **היעדר התערבות בשיקול דעת הערכאה הדיונית:** הדבר הבולט בהחלטה הוא דבקותו של בית המשפט העליון בעקרון אי-התערבות בשיקול דעתן של הערכאות הדיוניות, אלא אם כן קיים פגם חמור המצדיק זאת. במקרה זה, למרות שהמבקש ניסה להעלות טענות הנוגעות לפרוצדורה, בית המשפט מצא כי הטענות אינן עומדות ברף הנדרש להתערבות. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את הרף הגבוה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, את חשיבות אחריותם של נאשמים וסנגוריהם בהליכים משפטיים, ואת מגבלות ההתערבות של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. הטענות שהועלו בנוגע להיעדר טיעונים לעונש ואי-ניכוי ימי מעצר נדחו, תוך הדגשת העובדה שהתנהלות המבקש עצמו הביאה לתוצאה זו.