ת"א 27259-04-18

תקציר

בית המשפט דחה את טענת התובעים כי ייפוי הכוח עליו חתמו המנוחים בשנת 1958, בו הועברו זכויותיהם בחלקת מקרקעין לנתבע, אינו מחייב בשל ליקויים נפשיים. התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לליקוי הנפשי של המנוח בעת החתימה, וייפוי הכוח הנוטריוני נחשב תקף ומחייב. כמו כן, התביעה נדחתה בעילה של תקופות התיישנות, שכן היא הוגשה כ-60 שנה לאחר שקמה עילת התביעה. התובעים לא הוכיחו כל ליקוי נפשי או גופני שיש בו כדי להשעות את תקופת ההתיישנות, ומינוי אפוטרופוסים למנוח לא חידש את תקופת ההתיישנות. בנוסף, בית המשפט מצא כי התובעים השתהו בהגשת תביעתם, מה שהוביל לוויתור על זכויותיהם. גם הבקשה לסעדים של פיצול, בדרישה לפיצוי כספי על שווי הקרקע אם לא ניתן יהיה להעביר את הבעלות, נדחתה, שכן התובעים לא הצדיקו את הצורך בריבוי הליכים. משכך, נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבע בסך 25,000 ₪.