עמ"ש 36959-01-15

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן היא האם הסכם בין אם לאב, אשר ויתר על חובת האב לשלם מזונות בתמורה להשתתפותו בבדיקת רקמות לאישור אבהות, תקף. האם זכתה קודם לכן בפסק דין נגד האב למזונות ילדים, אך הוא מעולם לא שילם. בערך כשמלאו לילדה 11, ביקשה האם ליצור קשר בין האב לילד. האב הסכים, בתנאי שלא יהיה חשוף לתביעות נוספות למזונות ילדים, בעבר או בעתיד, שהאם קיבלה. ההסכם הוצג בפני בית המשפט, שאישר אותו ונתן לו תוקף של חוק. עם זאת, הקשר בין האב לילד מעולם לא התבסס, והאם הגישה תביעה נוספת למזונות עבור הילד, עליה ערער האב. השופט פסק לטובת האב וציין כי האינטרס העיקרי של האם הוא שהילדה תכיר את אביה וכי האפשרות לקשר עמו חשובה יותר ממזונות הילדים. האם גם הצהירה כי היא יכולה לספק את צרכי הילד וכי ההסכם משקף את האינטרסים של הילד. מאחר שבית המשפט אישר את ההסכם, והאב מילא את חובתו להשתתף בבדיקת הרקמות, עמד הוויתור על מזונות ילדים בעבר ובעתיד. עוד ציינה השופטת כי התנהלותה של האם בהגשת תביעה נוספת למזונות אינה עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב ונראה כי היא מעוניינת יותר לקדם את טובתה של האם מאשר את טובת הילד. סגן השופט ד"ר קובי ורדי והשופט חגי ברנר הסכימו עם פסק דינו של נשיא בית המשפט והדגישו כי טובת הילד נשמרת וכי התנהלותה של האם מוטלת בספק. ההחלטה התקבלה בהתאם לפסק דינו של השופט שנלר. בית המשפט הורה שכל צד יישא בהוצאותיו וקיווה שההורים ימצאו דרך ליצור קשר בין האב לילד.